פָּרָשַׁת לֶךְ־לְךָ
פרשת לך לך – העליות
Bereshit 12:1–17:27 · הפטרה – ישעיהו מ:כז–מא:טז · Shabbat 24 Oct 2026 / 13 Jeshvan 5787
לך לך היא הפרשה השלישית בתורה. ה׳ קורא לאברם ללכת אל הארץ; אברם יורד למצרים, נפרד מלוט, מציל את בן אחיו במלחמת המלכים, זוכה לברית בין הבתרים, ישמעאל נולד, וברית המילה מביאה את השמות אברהם ושרה. כל פסוק מובא במלואו, עם ביאור שורשים ולקסיקון ופירוש פשט.
קריאת התורה
עלייה ראשונה Bereshit 12:1–12:13 · 13
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ב:א׳ | וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ | לֶךְ־לְךָ: שורש ה־ל־ך; מוֹלֶדֶת: שורש י־ל־ד – מקום הלידה והמשפחה; אַרְאֶךָּ: שורש ר־א־ה (הפעיל) | ה' מצווה על אברם לעזוב את ארצו, את משפחתו ואת בית אביו וללכת אל ארץ שעדיין לא נודעה לו. |
| י״ב:ב׳ | וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ | גּוֹי: עם, אומה; וַאֲבָרֶכְךָ: שורש ב־ר־ך; וַאֲגַדְּלָה: שורש ג־ד־ל (פיעל) | ה' מבטיח לאברם שיהיה לעם גדול, שיבורך ושמו יתגדל, ושהוא עצמו יהיה מקור ברכה. |
| י״ב:ג׳ | וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ | מְקַלֶּלְךָ: שורש ק־ל־ל; אָאֹר: שורש א־ר־ר – קללה חמורה; מִשְׁפְּחֹת: שבטים ובתי אב | מי שיברך את אברם יבורך ומי שיקללו יקולל; וכל משפחות האדמה יתברכו בזכותו. |
| י״ב:ד׳ | וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן׃ | כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר: שורש ד־ב־ר; בְּצֵאתוֹ: שורש י־צ־א; חָרָן: עיר בארם נהריים | אברם יוצא לדרך כפי שנצטווה, ולוט הולך עמו; אברם בן שבעים וחמש שנה ביציאתו מחרן. |
| י״ב:ה׳ | וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃ | רְכוּשָׁם: שורש ר־כ־ש – נכסים; הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ: האנשים שקירבו וצירפו אליהם | אברם לוקח את שרי, את לוט ואת כל הרכוש והאנשים שצברו בחרן, ויוצאים ומגיעים לארץ כנען. |
| י״ב:ו׳ | וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ׃ | וַיַּעֲבֹר: שורש ע־ב־ר; אֵלוֹן: עץ גדול או מקום מוכר בשמו; אָז: באותה עת | אברם עובר בארץ עד שכם ואלון מורה; הכנעני יושב אז בארץ. |
| י״ב:ז׳ | וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו׃ | וַיֵּרָא: שורש ר־א־ה (נפעל) – התגלות; לְזַרְעֲךָ: צאצאיך; מִזְבֵּחַ: שורש ז־ב־ח | ה' נגלה לאברם ומבטיח את הארץ לזרעו, ואברם בונה מזבח לה' שנראה אליו. |
| י״ב:ח׳ | וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית־אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה׃ | וַיַּעְתֵּק: שורש ע־ת־ק – העתיק מקומו; אָהֳלֹה: אוהלו; וַיִּקְרָא בְּשֵׁם: קרא ופרסם את שם ה' | אברם עובר אל ההר שבין בית אל ממערב לעי ממזרח, נוטה אוהל, בונה מזבח וקורא בשם ה'. |
| י״ב:ט׳ | וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה׃ | הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ: מקור כפול – תנועה מתמשכת; הַנֶּגְבָּה: לכיוון הנגב (ה"א המגמה) | אברם ממשיך לנסוע בהדרגה דרומה, אל הנגב. |
| י״ב:י׳ | וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ | רָעָב: מחסור במזון; לָגוּר: שורש ג־ו־ר – לשבת כגר זמנית; כָבֵד: חמור | רעב כבד פוקד את הארץ, ואברם יורד למצרים לגור בה לזמן מה. |
| י״ב:י״א | וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ׃ | הִקְרִיב: שורש ק־ר־ב (הפעיל); יְפַת־מַרְאֶה: יפה בהופעתה; הִנֵּה־נָא: עתה הנה | לפני הכניסה למצרים אברם פונה לשרי ואומר לה שהוא מכיר ביופייה. |
| י״ב:י״ב | וְהָיָה כִּי־יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ׃ | וַהָרְגוּ: שורש ה־ר־ג; יְחַיּוּ: שורש ח־י־ה (פיעל) – ישאירו בחיים | אברם חושש שהמצרים יראו בשרי את אשתו, יהרגו אותו וישאירוה בחיים. |
| י״ב:י״ג | אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב־לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׃ | אִמְרִי־נָא: אמרי בבקשה; בַּעֲבוּרֵךְ: בשבילך; בִּגְלָלֵךְ: בגללך | אברם מבקש משרי לומר שהיא אחותו, כדי שייטב לו בזכותה ויינצל ממוות. |
עלייה שנייה Bereshit 12:14–13:4 · 11
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ב:י״ד | וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת־הָאִשָּׁה כִּי־יָפָה הִוא מְאֹד׃ | כְּבוֹא: כאשר בא; יָפָה הִוא מְאֹד: תיאור מודגש | כשאברם מגיע למצרים, המצרים רואים כי שרי יפה מאוד. |
| י״ב:ט״ו | וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל־פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׃ | שָׂרֵי פַרְעֹה: פקידי המלך; וַיְהַלְלוּ: שורש ה־ל־ל; וַתֻּקַּח: שורש ל־ק־ח (הופעל) | שרי פרעה משבחים את שרי בפני פרעה, והיא נלקחת לבית פרעה. |
| י״ב:ט״ז | וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי־לוֹ צֹאן־וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים׃ | הֵיטִיב: שורש י־ט־ב (הפעיל); צֹאן וּבָקָר: בהמה דקה וגסה; אֲתֹנֹת: נקבות החמור | בעבורה פרעה מיטיב עם אברם, ואברם מקבל צאן, בקר, חמורים, עבדים, שפחות, אתונות וגמלים. |
| י״ב:י״ז | וַיְנַגַּע יְהוָה ׀ אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתוֹ עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׃ | וַיְנַגַּע: שורש נ־ג־ע (פיעל) – הכה במכה; נְגָעִים: מכות; עַל־דְּבַר: בגלל עניין | ה' מכה את פרעה ואת ביתו במכות קשות בגלל שרי אשת אברם. |
| י״ב:י״ח | וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא־הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃ | מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ: שאלת תוכחה; הִגַּדְתָּ: שורש נ־ג־ד (הפעיל) | פרעה קורא לאברם ומוכיח אותו: מדוע לא סיפר לו שהיא אשתו. |
| י״ב:י״ט | לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃ | וָאֶקַּח: שורש ל־ק־ח; קַח וָלֵךְ: ציווי כפול – קח ולך | פרעה שואל מדוע אמר "אחותי היא" עד שלקחה לו לאישה, ומחזיר לו את שרי ומורה לו ללכת. |
| י״ב:כ׳ | וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ | וַיְצַו: שורש צ־ו־ה; וַיְשַׁלְּחוּ: שורש ש־ל־ח (פיעל) – ליוו ושילחו | פרעה מצווה אנשים לגביו, והם משלחים את אברם, את אשתו ואת כל אשר לו. |
| י״ג:א׳ | וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה׃ | וַיַּעַל: שורש ע־ל־ה – עלייה מן מצרים לארץ; הַנֶּגְבָּה: לכיוון הנגב | אברם עולה ממצרים עם אשתו, רכושו ולוט, אל הנגב. |
| י״ג:ב׳ | וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב׃ | כָּבֵד: כאן במובן עשיר, "כבד" בנכסים; מִקְנֶה: בהמות | אברם עשיר מאוד במקנה, בכסף ובזהב. |
| י״ג:ג׳ | וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד־בֵּית־אֵל עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הָיָה שָׁם אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעָי׃ | לְמַסָּעָיו: שורש נ־ס־ע – לפי תחנות מסעו; בַּתְּחִלָּה: בראשונה | אברם חוזר בתחנות דרכו מן הנגב אל בית אל, אל המקום שבו היה אוהלו בתחילה. |
| י״ג:ד׳ | אֶל־מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה׃ | מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ: המקום שבנה בו מזבח קודם; בָרִאשֹׁנָה: בפעם הראשונה | אברם חוזר אל המזבח שבנה בראשונה וקורא שם בשם ה'. |
עלייה שלישית Bereshit 13:5–13:18 · 14
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ג:ה׳ | וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים׃ | הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם: המתלווה לאברם; אֹהָלִים: אוהלים – בני בית ומשרתים | גם ללוט, המתלווה לאברם, יש צאן, בקר ואוהלים. |
| י״ג:ו׳ | וְלֹא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי־הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו׃ | נָשָׂא: שורש נ־ש־א – כאן: הכיל, יכלה לשאת; יַחְדָּו: יחד | הארץ אינה יכולה להכיל את שניהם יחד, כי רכושם רב מדי. |
| י״ג:ז׳ | וַיְהִי־רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ׃ | רִיב: שורש ר־י־ב – מריבה; רֹעֵי: שורש ר־ע־ה – רועים; הַפְּרִזִּי: עם כנעני קדום | פורצת מריבה בין רועי מקנה אברם לרועי מקנה לוט, והכנעני והפרזי יושבים אז בארץ. |
| י״ג:ח׳ | וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ׃ | אַל־נָא: שלילה בלשון בקשה; אֲנָשִׁים אַחִים: קרובי משפחה | אברם מבקש מלוט שלא תהיה מריבה ביניהם ובין רועיהם, כי קרובים הם. |
| י״ג:ט׳ | הֲלֹא כָל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה׃ | הִפָּרֶד: שורש פ־ר־ד (נפעל); הַשְּׂמֹאל / הַיָּמִין: צדדים ואף כיוונים | אברם מציע ללוט לבחור צד בארץ, והוא עצמו יפנה לצד האחר. |
| י״ג:י׳ | וַיִּשָּׂא־לוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי ׀ שַׁחֵת יְהוָה אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כְּגַן־יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר׃ | כִּכַּר הַיַּרְדֵּן: מישור הירדן; מַשְׁקֶה: שורש ש־ק־ה – מושקה; שַׁחֵת: שורש ש־ח־ת | לוט רואה את כיכר הירדן המושקה כולה, כגן ה' וכארץ מצרים, לפני שהשחית ה' את סדום ועמורה. |
| י״ג:י״א | וַיִּבְחַר־לוֹ לוֹט אֵת כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו׃ | וַיִּבְחַר: שורש ב־ח־ר; מִקֶּדֶם: מזרחה; וַיִּפָּרְדוּ: שורש פ־ר־ד | לוט בוחר לו את כיכר הירדן, נוסע מזרחה, והשניים נפרדים. |
| י״ג:י״ב | אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ־כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד־סְדֹם׃ | עָרֵי הַכִּכָּר: ערי המישור; וַיֶּאֱהַל: שורש א־ה־ל – נטה אוהלו | אברם נשאר בכנען, ולוט יושב בערי הכיכר ונוטה אוהלו עד סדום. |
| י״ג:י״ג | וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד׃ | רָעִים וְחַטָּאִים: רשעים וחוטאים; לַה' מְאֹד: חטאיהם גלויים לפני ה' | אנשי סדום רעים וחוטאים מאוד לפני ה'. |
| י״ג:י״ד | וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה׃ | שָׂא־נָא עֵינֶיךָ: הרם את עיניך; צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: ארבע רוחות | לאחר הפרידה ה' אומר לאברם להרים עיניו ולהביט לכל רוחות השמים. |
| י״ג:ט״ו | כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם׃ | רֹאֶה: שורש ר־א־ה; עַד־עוֹלָם: לנצח | כל הארץ שאברם רואה תינתן לו ולזרעו לעולם. |
| י״ג:ט״ז | וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר ׀ אִם־יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ גַּם־זַרְעֲךָ יִמָּנֶה׃ | כַּעֲפַר הָאָרֶץ: משל לריבוי; לִמְנוֹת: שורש מ־נ־ה – לספור | ה' מבטיח לעשות את זרע אברם רב כעפר הארץ שאין לספרו. |
| י״ג:י״ז | קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃ | הִתְהַלֵּךְ: שורש ה־ל־ך (התפעל) – לסייר; לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: לכל ממדיה | ה' מצווה על אברם לקום ולהתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לו תינתן. |
| י״ג:י״ח | וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה׃ | אֵלֹנֵי מַמְרֵא: מקום עצי אלון ליד ממרא; חֶבְרוֹן: עיר בהרי יהודה | אברם מעתיק את אוהלו, יושב באלוני ממרא אשר בחברון, ובונה שם מזבח לה'. |
עלייה רביעית Bereshit 14:1–14:20 · 20
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ד:א׳ | וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ־שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם׃ | וַיְהִי בִּימֵי: פתיחה לסיפור היסטורי; שִׁנְעָר: בבל; גּוֹיִם: שם ממלכה | הכתוב מציג ארבעה מלכים: אמרפל, אריוך, כדרלעומר ותדעל. |
| י״ד:ב׳ | עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת־בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת־בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב ׀ מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא־צֹעַר׃ | עָשׂוּ מִלְחָמָה: נלחמו; צְבוֹיִים: קרי (כתיב צביים); בֶּלַע הִיא־צֹעַר: שם עתיק ושם מאוחר | ארבעת המלכים נלחמים בחמשת מלכי ערי הכיכר: סדום, עמורה, אדמה, צבויים ובלע־צוער. |
| י״ד:ג׳ | כָּל־אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל־עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח׃ | חָבְרוּ: שורש ח־ב־ר – התאחדו; עֵמֶק הַשִּׂדִּים: עמק שהפך לים המלח | כל מלכי הכיכר מתאחדים בעמק השדים, הוא ים המלח. |
| י״ד:ד׳ | שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ׃ | עָבְדוּ: שורש ע־ב־ד – היו משועבדים; מָרָדוּ: שורש מ־ר־ד – מרדו | שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר, ובשנה השלוש עשרה מרדו. |
| י״ד:ה׳ | וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת־רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת־הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם׃ | וַיַּכּוּ: שורש נ־כ־ה (הפעיל); רְפָאִים, זוּזִים, אֵימִים: עמי ענקים קדומים | בשנה הארבע עשרה בא כדרלעומר עם בני בריתו ומכה ברפאים, בזוזים ובאימים. |
| י״ד:ו׳ | וְאֶת־הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל־הַמִּדְבָּר׃ | הַחֹרִי: יושבי שעיר הקדומים; אֵיל פָּארָן: מקום על סף המדבר | המלכים מכים גם את החורי בהר שעיר עד איל פארן שעל המדבר. |
| י״ד:ז׳ | וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת־כָּל־שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת־הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר׃ | עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ: שם עתיק ושם מאוחר; שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי: האזור שיהיה לעמלקי | הם שבים לקדש ומכים את כל שדה העמלקי ואת האמורי בחצצון תמר. |
| י״ד:ח׳ | וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים׃ | וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה: שורש ע־ר־ך – ערכו מערך קרב | חמשת מלכי הכיכר יוצאים ועורכים מלחמה בעמק השדים. |
| י״ד:ט׳ | אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת־הַחֲמִשָּׁה׃ | אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת־הַחֲמִשָּׁה: ארבעה מול חמישה | פירוט צדדי הקרב: ארבעת המלכים מול חמשת המלכים. |
| י״ד:י׳ | וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ־סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ־שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ׃ | בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת: כפל לשון – בורות רבים; חֵמָר: זפת, אספלט; הַנִּשְׁאָרִים: הניצולים | העמק מלא בורות זפת; מלכי סדום ועמורה נופלים בהם, והשאר בורחים להר. |
| י״ד:י״א | וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת־כָּל־אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ׃ | רְכֻשׁ: נכסים; אָכְלָם: מזונם; וַיֵּלֵכוּ: הלכו לדרכם | המנצחים לוקחים את כל רכוש סדום ועמורה ואת מזונם והולכים. |
| י״ד:י״ב | וַיִּקְחוּ אֶת־לוֹט וְאֶת־רְכֻשׁוֹ בֶּן־אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם׃ | בֶּן־אֲחִי אַבְרָם: לוט; וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם: הסבר מדוע נלקח | הם לוקחים גם את לוט ואת רכושו, כי לוט יושב בסדום. |
| י״ד:י״ג | וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית־אַבְרָם׃ | הַפָּלִיט: שורש פ־ל־ט – הנמלט; הָעִבְרִי: מצאצאי עבר / מעבר הנהר; בַּעֲלֵי בְרִית: בני ברית | פליט בא ומגיד לאברם העברי, היושב באלוני ממרא, שהיו בני בריתו. |
| י״ד:י״ד | וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד־דָּן׃ | וַיָּרֶק: שורש ר־י־ק – שלף, הוציא; חֲנִיכָיו: מחונכיו המאומנים; יְלִידֵי בֵיתוֹ: נולדו בביתו | אברם שומע על שביית לוט, מוציא שלוש מאות ושמונה עשר מאנשיו המאומנים ורודף עד דן. |
| י״ד:ט״ו | וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם ׀ לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד־חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק׃ | וַיֵּחָלֵק: שורש ח־ל־ק (נפעל) – נחלק לפלוגות; מִשְּׂמֹאל: מצפון | אברם מתחלק בלילה עם עבדיו, מכה את האויבים ורודף אחריהם עד חובה שמצפון לדמשק. |
| י״ד:ט״ז | וַיָּשֶׁב אֵת כָּל־הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת־לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הָעָם׃ | וַיָּשֶׁב: שורש ש־ו־ב (הפעיל) – החזיר; הָעָם: השבויים | אברם מחזיר את כל הרכוש, את לוט ורכושו, את הנשים ואת העם. |
| י״ד:י״ז | וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־כְּדָרלָעֹמֶר וְאֶת־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ׃ | לִקְרָאתוֹ: לקבל את פניו; עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: שם המקום עמק שוה | מלך סדום יוצא לקראת אברם בשובו מן הניצחון, אל עמק שוה הוא עמק המלך. |
| י״ד:י״ח | וּמַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׃ | מַלְכִּי־צֶדֶק: מלך הצדק; שָׁלֵם: ירושלים; כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: משרת את האל העליון | מלכי־צדק מלך שלם מוציא לחם ויין; הוא כהן לאל עליון. |
| י״ד:י״ט | וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ | קֹנֵה: שורש ק־נ־ה – בעלים, יוצר; שָׁמַיִם וָאָרֶץ: כל הבריאה | מלכי־צדק מברך את אברם מאת אל עליון, קונה שמים וארץ. |
| י״ד:כ׳ | וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר־מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן־לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׃ | מִגֵּן: שורש מ־ג־ן – מסר, הסגיר; צָרֶיךָ: אויביך; מַעֲשֵׂר: עשירית | מלכי־צדק מברך את האל שמסר את האויבים בידו, ואברם נותן לו מעשר מכל. |
עלייה חמישית Bereshit 14:21–15:6 · 10
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ד:כ״א | וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־סְדֹם אֶל־אַבְרָם תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ׃ | תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ: האנשים השבויים; וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ: הצעה לחלוקת השלל | מלך סדום מבקש את האנשים ומציע לאברם לקחת לעצמו את הרכוש. |
| י״ד:כ״ב | וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל־יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ | הֲרִמֹתִי יָדִי: שורש ר־ו־ם – לשון שבועה; אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה: כינויי האל | אברם נשבע בה' אל עליון, קונה שמים וארץ. |
| י״ד:כ״ג | אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת־אַבְרָם׃ | חוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל: מן הקטן שבקטנים; הֶעֱשַׁרְתִּי: שורש ע־ש־ר (הפעיל) | אברם נשבע שלא ייקח דבר משל מלך סדום, שלא יאמר שהוא העשיר את אברם. |
| י״ד:כ״ד | בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם׃ | בִּלְעָדַי: מלבדי, לא לי; חֵלֶק: מנה, נתח | אברם מוציא מן השבועה רק את מה שאכלו הנערים ואת חלקם של ענר, אשכול וממרא. |
| ט״ו:א׳ | אַחַר ׀ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃ | בַּמַּחֲזֶה: שורש ח־ז־ה – חזיון; מָגֵן: שורש ג־נ־ן – הגנה; שְׂכָרְךָ: שורש ש־כ־ר – גמולך | לאחר המלחמה ה' נגלה לאברם בחזון ומרגיעו: ה' מגן עליו ושכרו רב מאוד. |
| ט״ו:ב׳ | וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃ | עֲרִירִי: חשוך ילדים; בֶן־מֶשֶׁק: מנהל משק הבית; אֲדֹנָי יֱהֹוִה: נקרא "אדני אלהים" | אברם שואל מה תועיל לו המתנה, כשהוא חשוך בנים ויורשו הוא אליעזר מדמשק. |
| ט״ו:ג׳ | וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי׃ | הֵן: הנה; יוֹרֵשׁ: שורש י־ר־ש | אברם מתאונן שלא ניתן לו זרע, ובן ביתו עתיד לרשת אותו. |
| ט״ו:ד׳ | וְהִנֵּה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ׃ | מִמֵּעֶיךָ: מגופך, מצאצאיך הישירים; לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: שלילה מודגשת | ה' משיב שלא אליעזר יירש אותו, אלא בן שייצא מגופו. |
| ט״ו:ה׳ | וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃ | הַבֶּט־נָא: שורש נ־ב־ט – הסתכל; וּסְפֹר: שורש ס־פ־ר – מנה; כֹּה: כך | ה' מוציא את אברם החוצה, מראהו את הכוכבים ומבטיח שכך יהיה זרעו. |
| ט״ו:ו׳ | וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃ | וְהֶאֱמִן: שורש א־מ־ן (הפעיל); וַיַּחְשְׁבֶהָ: שורש ח־ש־ב; צְדָקָה: זכות, צדק | אברם מאמין בה', והאמונה הזאת נחשבת לו לצדקה. |
עלייה שישית Bereshit 15:7–17:6 · 37
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| ט״ו:ז׳ | וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃ | הוֹצֵאתִיךָ: שורש י־צ־א (הפעיל); אוּר כַּשְׂדִּים: עיר בדרום בבל; לְרִשְׁתָּהּ: שורש י־ר־ש | ה' מזכיר שהוא שהוציא את אברם מאור כשדים כדי לתת לו את הארץ לרשת. |
| ט״ו:ח׳ | וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׃ | בַּמָּה אֵדַע: באיזה סימן אדע; אֲדֹנָי יֱהֹוִה: נקרא "אדני אלהים" | אברם מבקש סימן שבאמצעותו ידע שיירש את הארץ. |
| ט״ו:ט׳ | וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל׃ | מְשֻׁלֶּשֶׁת: בת שלוש שנים; תֹר: תור (עוף); גוֹזָל: גוזל, אפרוח יונה | ה' מצווה את אברם להביא עגלה, עז ואיל משולשים, תור וגוזל. |
| ט״ו:י׳ | וַיִּקַּח־לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת־הַצִפֹּר לֹא בָתָר׃ | וַיְבַתֵּר: שורש ב־ת־ר (פיעל) – חתך לשניים; לִקְרַאת רֵעֵהוּ: מול חברו | אברם מבתר את הבהמות לשניים ומניח כל חלק מול חברו, אך את העופות אינו מבתר. |
| ט״ו:י״א | וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל־הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם׃ | הָעַיִט: עופות דורסים; הַפְּגָרִים: גוויות; וַיַּשֵּׁב: שורש נ־ש־ב (הפעיל) – הפריח, גירש | עופות טורפים יורדים על הגוויות ואברם מגרש אותם. |
| ט״ו:י״ב | וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃ | תַּרְדֵּמָה: שינה עמוקה; אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה: פחד חושך גדול | עם שקיעת השמש נופלת תרדמה על אברם, ואימה של חושך גדול נופלת עליו. |
| ט״ו:י״ג | וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר ׀ יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ | יָדֹעַ תֵּדַע: מקור ופועל – ודאות; גֵר: זר; וְעִנּוּ: שורש ע־נ־ה (פיעל) – יענו | ה' מודיע לאברם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ישועבד ויעונה ארבע מאות שנה. |
| ט״ו:י״ד | וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל׃ | דָּן אָנֹכִי: שורש ד־י־ן – אשפוט; בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: בעושר רב | ה' ישפוט את הגוי המשעבד, ולאחר מכן יצאו בני אברם ברכוש גדול. |
| ט״ו:ט״ו | וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה׃ | תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ: לשון מוות; בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: בזקנה טובה | אברם עצמו ימות בשלום ויקבר בזקנה טובה. |
| ט״ו:ט״ז | וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃ | וְדוֹר רְבִיעִי: הדור הרביעי; שָׁלֵם: מלא, גמור; עֲוֹן הָאֱמֹרִי: חטאי יושבי הארץ | הדור הרביעי ישוב לארץ, כי עוון האמורי עדיין לא נשלם. |
| ט״ו:י״ז | וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה׃ | עֲלָטָה: חושך כבד; תַנּוּר עָשָׁן: תנור עשן; לַפִּיד אֵשׁ: לפיד בוער | לאחר שקיעת השמש ובחושך כבד עוברים בין הבתרים תנור עשן ולפיד אש. |
| ט״ו:י״ח | בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃ | כָּרַת בְּרִית: שורש כ־ר־ת – כרת ברית; נְהַר מִצְרַיִם: גבול הדרום; נְהַר פְּרָת: גבול הצפון | ה' כורת ברית עם אברם ונותן לזרעו את הארץ מנהר מצרים עד נהר פרת. |
| ט״ו:י״ט | אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי׃ | הַקֵּינִי, הַקְּנִזִּי, הַקַּדְמֹנִי: עמים קדומים | פירוט העמים שארצם נכללת בברית: הקיני, הקנזי והקדמוני. |
| ט״ו:כ׳ | וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים׃ | הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הָרְפָאִים: עמים קדומים | המשך הפירוט: החתי, הפרזי והרפאים. |
| ט״ו:כ״א | וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי׃ | הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַגִּרְגָּשִׁי, הַיְבוּסִי: עמי כנען | סיום הפירוט: האמורי, הכנעני, הגרגשי והיבוסי. |
| ט״ז:א׳ | וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר׃ | לֹא יָלְדָה: לא הולידה; שִׁפְחָה: משרתת; מִצְרִית: ממצרים | שרי לא ילדה לאברם, ולה שפחה מצרית ושמה הגר. |
| ט״ז:ב׳ | וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם הִנֵּה־נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא־נָא אֶל־שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי׃ | עֲצָרַנִי: שורש ע־צ־ר – מנע ממני; אִבָּנֶה: שורש ב־נ־ה (נפעל) – יהיו לי צאצאים; לְקוֹל: לדבר | שרי מציעה לאברם לבוא אל שפחתה, אולי תיבנה ממנה, ואברם שומע לה. |
| ט״ז:ג׳ | וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת־אַבְרָם אֶת־הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃ | מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים: לאחר עשר שנים; לְאִשָּׁה: כאישה | לאחר עשר שנים בכנען שרי נותנת את הגר לאברם לאישה. |
| ט״ז:ד׳ | וַיָּבֹא אֶל־הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ׃ | וַתַּהַר: שורש ה־ר־ה; וַתֵּקַל: שורש ק־ל־ל – נעשתה קלה, בזויה | הגר הרה, ומשראתה שהרתה פחת כבוד גבירתה בעיניה. |
| ט״ז:ה׳ | וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיׄךָ׃ | חֲמָסִי עָלֶיךָ: העוול שנעשה לי באחריותך; בְּחֵיקֶךָ: בחיקך | שרי מטילה על אברם את האחריות לעלבונה ומבקשת שה' ישפוט ביניהם. |
| ט״ז:ו׳ | וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי־לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ׃ | בְּיָדֵךְ: ברשותך; וַתְּעַנֶּהָ: שורש ע־נ־ה (פיעל); וַתִּבְרַח: שורש ב־ר־ח | אברם מוסר את הגר לרשות שרי; שרי מענה אותה, והגר בורחת. |
| ט״ז:ז׳ | וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל־עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל־הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר׃ | מַלְאַךְ ה': שליח אלוהי; עֵין הַמַּיִם: מעיין; דֶּרֶךְ שׁוּר: הדרך למצרים | מלאך ה' מוצא את הגר ליד מעיין במדבר, בדרך שור. |
| ט״ז:ח׳ | וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי־מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת׃ | אֵי־מִזֶּה בָאת: מהיכן באת; בֹּרַחַת: שורש ב־ר־ח | המלאך שואל את הגר מאין באה ולאן תלך, והיא משיבה שהיא בורחת מגבירתה. |
| ט״ז:ט׳ | וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ׃ | שׁוּבִי: שורש ש־ו־ב; וְהִתְעַנִּי: שורש ע־נ־ה (התפעל) – הכנעי | המלאך מורה להגר לשוב לגבירתה ולהיכנע תחת ידיה. |
| ט״ז:י׳ | וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב׃ | הַרְבָּה אַרְבֶּה: מקור ופועל – ריבוי מודגש; מֵרֹב: מרוב | המלאך מבטיח להגר שזרעה ירבה עד שלא ייספר. |
| ט״ז:י״א | וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי־שָׁמַע יְהוָה אֶל־עָנְיֵךְ׃ | הָרָה: מעוברת; יִשְׁמָעֵאל: "ישמע אל"; עָנְיֵךְ: שורש ע־נ־ה – סבלך | המלאך מבשר להגר שתלד בן ותקרא את שמו ישמעאל, כי שמע ה' לעונייה. |
| ט״ז:י״ב | וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן׃ | פֶּרֶא אָדָם: אדם פראי כחמור הבר; עַל־פְּנֵי: מול, בקרבת | ישמעאל יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו, וישכון מול כל אחיו. |
| ט״ז:י״ג | וַתִּקְרָא שֵׁם־יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי׃ | אֵל רֳאִי: אל הרואה; הֲגַם הֲלֹם: האם גם כאן; אַחֲרֵי רֹאִי: אחרי הרואה אותי | הגר קוראת לה' "אל ראי", כי תמהה על כך שזכתה לראות גם כאן. |
| ט״ז:י״ד | עַל־כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין־קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד׃ | בְּאֵר לַחַי רֹאִי: באר החי הרואה; קָדֵשׁ וּבָרֶד: מקומות במדבר | לכן נקראה הבאר "באר לחי ראי", והיא בין קדש לברד. |
| ט״ז:ט״ו | וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל׃ | וַתֵּלֶד: שורש י־ל־ד; וַיִּקְרָא שֶׁם־בְּנוֹ: נתן שם | הגר יולדת לאברם בן, ואברם קורא את שמו ישמעאל. |
| ט״ז:ט״ז | וְאַבְרָם בֶּן־שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת־הָגָר אֶת־יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם׃ | שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים: שמונים ושש | אברם בן שמונים ושש שנה בהולדת ישמעאל. |
| י״ז:א׳ | וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃ | אֵל שַׁדַּי: אחד משמות ה'; הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי: לך בדרכי; תָמִים: שלם | כשאברם בן תשעים ותשע ה' נראה אליו ומצווה עליו להתהלך לפניו ולהיות תמים. |
| י״ז:ב׳ | וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד׃ | וְאֶתְּנָה בְרִיתִי: אקבע את בריתי; בִּמְאֹד מְאֹד: במידה מרובה ביותר | ה' יקבע את בריתו עם אברם וירבה אותו מאוד. |
| י״ז:ג׳ | וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל־פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר׃ | וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו: השתחווה ביראה; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ: דיבר עמו | אברם נופל על פניו, ואלהים מדבר אתו. |
| י״ז:ד׳ | אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם׃ | אֲנִי הִנֵּה: מצדי הנה; אַב הֲמוֹן גּוֹיִם: אב לעמים רבים | ה' מכריז על בריתו: אברם יהיה אב להמון גויים. |
| י״ז:ה׳ | וְלֹא־יִקָּרֵא עוֹד אֶת־שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃ | אַבְרָהָם: נדרש כ"אב המון"; נְתַתִּיךָ: שמתיך | שם אברם משתנה לאברהם, כי הוא נעשה אב להמון גויים. |
| י״ז:ו׳ | וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ׃ | וְהִפְרֵתִי: שורש פ־ר־ה (הפעיל) – אעשה פורה; וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם: אעשה ממך עמים | ה' יפרה את אברהם מאוד, יעשה ממנו גויים, ומלכים יצאו ממנו. |
עלייה שביעית Bereshit 17:7–17:27 · 21
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ז:ז׳ | וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ׃ | וַהֲקִמֹתִי: שורש ק־ו־ם (הפעיל) – אקים; בְּרִית עוֹלָם: ברית נצחית | ה' יקים את בריתו עם אברהם וזרעו לדורותם כברית עולם ויהיה להם לאלהים. |
| י״ז:ח׳ | וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת ׀ אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל־אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃ | אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ: הארץ שבה אתה גר; אֲחֻזַּת עוֹלָם: נחלה לתמיד | ה' יתן לאברהם ולזרעו את כל ארץ כנען לאחוזת עולם ויהיה להם לאלהים. |
| י״ז:ט׳ | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם׃ | תִשְׁמֹר: שורש ש־מ־ר; לְדֹרֹתָם: לכל הדורות | ה' מצווה על אברהם וזרעו לשמור את בריתו לדורותם. |
| י״ז:י׳ | זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר׃ | הִמּוֹל: שורש מ־ו־ל (נפעל) – ברית מילה; כָּל־זָכָר: כל זכר | ה' מגדיר את הברית: כל זכר בבית אברהם ובזרעו יימול. |
| י״ז:י״א | וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם׃ | וּנְמַלְתֶּם: שורש מ־ו־ל; עָרְלַתְכֶם: העורלה; לְאוֹת בְּרִית: לסימן ברית | המילה בבשר העורלה תהיה אות הברית בין ה' לבין אברהם וזרעו. |
| י״ז:י״ב | וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא׃ | בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים: ביום השמיני; יְלִיד בָּיִת: נולד בבית; מִקְנַת כֶּסֶף: קנוי בכסף | כל זכר יימול בן שמונה ימים לדורות, הן יליד הבית והן הנקנה בכסף מבן נכר. |
| י״ז:י״ג | הִמּוֹל ׀ יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם׃ | הִמּוֹל יִמּוֹל: מקור ופועל – חובה מוחלטת | יליד הבית ומקנת הכסף חייבים במילה, והברית תהיה בבשרם לברית עולם. |
| י״ז:י״ד | וְעָרֵל ׀ זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת־בְּרִיתִי הֵפַר׃ | עָרֵל: לא מהול; וְנִכְרְתָה: שורש כ־ר־ת – עונש כרת; הֵפַר: שורש פ־ר־ר | זכר ערל שלא יימול ייכרת מעמיו, כי הפר את הברית. |
| י״ז:ט״ו | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ׃ | שָׂרָה: נדרשת כ"שרה" לכל; לֹא־תִקְרָא: לא תכנה עוד | ה' משנה את שם שרי לשרה. |
| י״ז:ט״ז | וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃ | וּבֵרַכְתִּי: שורש ב־ר־ך; לְגוֹיִם: אם לעמים | ה' יברך את שרה, יתן לאברהם ממנה בן, ומלכי עמים יצאו ממנה. |
| י״ז:י״ז | וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד׃ | וַיִּצְחָק: שורש צ־ח־ק – צחוק של שמחה ותמהון; בְּלִבּוֹ: בלבו | אברהם נופל על פניו וצוחק בלבו: האם לבן מאה ולבת תשעים ייוולד ילד. |
| י״ז:י״ח | וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ׃ | לוּ: הלוואי; יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: יחיה בחסדך | אברהם מבקש מה' שישמעאל יחיה לפניו. |
| י״ז:י״ט | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃ | אֲבָל: אכן, ודאי; יִצְחָק: שורש צ־ח־ק – על שם הצחוק | ה' מאשר ששרה תלד בן ושמו יצחק, ועמו תוקם ברית עולם. |
| י״ז:כ׳ | וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה ׀ בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל׃ | שְׁמַעְתִּיךָ: נעניתי לך; נְשִׂיאִם: ראשי שבטים | גם בקשת אברהם על ישמעאל נשמעה: הוא יבורך, ירבה ויוליד שנים עשר נשיאים. |
| י״ז:כ״א | וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃ | לַמּוֹעֵד הַזֶּה: בעת הזאת; בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: בשנה הבאה | אך הברית תוקם עם יצחק, שתלד שרה בשנה הבאה במועד זה. |
| י״ז:כ״ב | וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם׃ | וַיְכַל: שורש כ־ל־ה (פיעל) – סיים; וַיַּעַל: שורש ע־ל־ה – התעלה מעליו | ה' מסיים לדבר עם אברהם ומתעלה מעליו. |
| י״ז:כ״ג | וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל־זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים׃ | בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: באותו היום ממש; וַיָּמָל: שורש מ־ו־ל | אברהם מל באותו היום את ישמעאל ואת כל זכרי ביתו, כפי שדיבר אתו אלהים. |
| י״ז:כ״ד | וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ | בְּהִמֹּלוֹ: בעת שנימול | אברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו. |
| י״ז:כ״ה | וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ | בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בגיל שלוש עשרה | ישמעאל בן שלוש עשרה שנה בהימולו. |
| י״ז:כ״ו | בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ׃ | נִמּוֹל: שורש מ־ו־ל (נפעל); בְּעֶצֶם הַיּוֹם: באותו היום ממש | באותו היום ממש נימולו אברהם וישמעאל בנו. |
| י״ז:כ״ז | וְכָל־אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן־נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ׃ | בֶּן־נֵכָר: זר, נוכרי; נִמֹּלוּ אִתּוֹ: נימולו עמו | כל אנשי ביתו, ילידי הבית והקנויים מבן נכר, נימולו עמו. |
מפטיר Bereshit 17:24–17:27 · 4
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| י״ז:כ״ד | וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ | בְּהִמֹּלוֹ: בעת שנימול | אברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו. |
| י״ז:כ״ה | וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ | בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בגיל שלוש עשרה | ישמעאל בן שלוש עשרה שנה בהימולו. |
| י״ז:כ״ו | בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ׃ | נִמּוֹל: שורש מ־ו־ל (נפעל); בְּעֶצֶם הַיּוֹם: באותו היום ממש | באותו היום ממש נימולו אברהם וישמעאל בנו. |
| י״ז:כ״ז | וְכָל־אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן־נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ׃ | בֶּן־נֵכָר: זר, נוכרי; נִמֹּלוּ אִתּוֹ: נימולו עמו | כל אנשי ביתו, ילידי הבית והקנויים מבן נכר, נימולו עמו. |
הפטרה
הפטרה – ישעיהו מ:כז–מא:טז Yeshayahu 40:27–41:16 · 21
| # | פסוק | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|---|
| מ׳:כ״ז | לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר׃ | נִסְתְּרָה: שורש ס־ת־ר (נפעל); מִשְׁפָּטִי: דיני, זכותי; יַעֲבוֹר: יחלוף | הנביא מוכיח את יעקב שאומר כי דרכו נסתרה מה' וכי דינו נשכח מאלהיו. |
| מ׳:כ״ח | הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ׀ יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ׃ | אֱלֹהֵי עוֹלָם: אל נצחי; לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע: אינו מתעייף; אֵין חֵקֶר: אין לחקור | ה' הוא אל עולם, בורא קצות הארץ, אינו עייף ואין חקר לתבונתו. |
| מ׳:כ״ט | נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה׃ | יָעֵף: עייף; אוֹנִים: כוח; עָצְמָה: עוצמה | ה' נותן כוח לעייף ומרבה עוצמה לחסר הכוח. |
| מ׳:ל׳ | וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ׃ | נְעָרִים, בַּחוּרִים: צעירים בכוחם; כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: ייכשלו לגמרי | אפילו צעירים וחזקים מתעייפים ונכשלים. |
| מ׳:ל״א | וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃ | וְקוֹיֵ: שורש ק־ו־ה – המקווים; יַחֲלִיפוּ כֹחַ: יחדשו כוחם; כַּנְּשָׁרִים: כנשרים | המקווים לה' יחדשו את כוחם, יעלו כנשרים, ירוצו וילכו בלי לעייף. |
| מ״א:א׳ | הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה׃ | הַחֲרִישׁוּ: שורש ח־ר־ש – שתקו; אִיִּים: ארצות הים הרחוקות; לַמִּשְׁפָּט: לדין | ה' קורא לאיים ולעמים לשתוק, לחדש כוח ולבוא יחד למשפט. |
| מ״א:ב׳ | מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ׃ | הֵעִיר: שורש ע־ו־ר (הפעיל) – עורר; צֶדֶק: הצדיק; כְּקַשׁ נִדָּף: כקש מתעופף ברוח | ה' שואל מי עורר מן המזרח את הצדיק, נתן לפניו גויים ומלכים והפכם כעפר וכקש. |
| מ״א:ג׳ | יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא׃ | יִרְדְּפֵם: שורש ר־ד־ף; אֹרַח: דרך; לֹא יָבוֹא: לא דרך בה מעולם | הוא רודף אחריהם ועובר בשלום בדרך שרגליו לא הלכו בה. |
| מ״א:ד׳ | מִי־פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא׃ | פָעַל וְעָשָׂה: פעל ועשה; רִאשׁוֹן... אַחֲרֹנִים: מראשית ועד אחרית | ה' הוא שפעל, הקורא את הדורות מראש; הוא הראשון והוא עם האחרונים. |
| מ״א:ה׳ | רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן׃ | רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ: לשון נופל על לשון; יֶחֱרָדוּ: שורש ח־ר־ד | האיים וקצות הארץ רואים, יראים וחרדים, ומתקרבים יחד. |
| מ״א:ו׳ | אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק׃ | יַעְזֹרוּ: שורש ע־ז־ר; חֲזָק: היה חזק | איש עוזר לרעהו ואומר לאחיו "חזק", בנסיון לחזק זה את זה. |
| מ״א:ז׳ | וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת־צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת־הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט׃ | חָרָשׁ: אומן; צֹרֵף: צורף; פַּטִּישׁ, פָּעַם: כלי עבודה; לַדֶּבֶק: להלחמה | האומנים מחזקים זה את זה בעשיית פסל, מהדקים אותו במסמרים שלא יזוז. |
| מ״א:ח׳ | וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי׃ | עַבְדִּי: משרתי הנאמן; בְּחַרְתִּיךָ: שורש ב־ח־ר; אֹהֲבִי: אוהבי | ה' פונה לישראל עבדו, יעקב שבחר בו, זרע אברהם אוהבו. |
| מ״א:ט׳ | אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי־אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ׃ | הֶחֱזַקְתִּיךָ: שורש ח־ז־ק (הפעיל) – אחזתי בך; אֲצִילֶיהָ: קצותיה; מְאַסְתִּיךָ: שורש מ־א־ס | ה' לקח את ישראל מקצות הארץ, קרא לו ואמר לו שהוא עבדו ולא מאס בו. |
| מ״א:י׳ | אַל־תִּירָא כִּי עִמְּךָ־אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף־עֲזַרְתִּיךָ אַף־תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי׃ | תִּשְׁתָּע: שורש ש־ע־ה – תביט בפחד; אִמַּצְתִּיךָ: שורש א־מ־ץ; תְּמַכְתִּיךָ: שורש ת־מ־ך | ה' מעודד את ישראל שלא יפחד, כי הוא עמו, מחזקו, עוזרו ותומכו בימין צדקו. |
| מ״א:י״א | הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ׃ | יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ: יתביישו ויתבזו; הַנֶּחֱרִים בָּךְ: הכועסים עליך; אַנְשֵׁי רִיבֶךָ: יריביך | כל הכועסים על ישראל ייבושו, ואנשי ריבו יהיו כאין ויאבדו. |
| מ״א:י״ב | תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ׃ | מַצֻּתֶךָ: שורש נ־צ־ה – מריבה; כְאֶפֶס: כאין; מִלְחַמְתֶּךָ: הנלחמים בך | ישראל יחפש את אויביו ולא ימצאם; הנלחמים בו יהיו כאין וכאפס. |
| מ״א:י״ג | כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל־תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ׃ | מַחֲזִיק יְמִינֶךָ: אוחז בידך הימנית; עֲזַרְתִּיךָ: עזרתי לך – עזרה ודאית | ה' אוחז בימין ישראל ואומר לו אל תירא, אני עוזרך. |
| מ״א:י״ד | אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם־יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ | תּוֹלַעַת יַעֲקֹב: יעקב החלש כתולעת; מְתֵי יִשְׂרָאֵל: אנשי ישראל המעטים; גֹאֲלֵךְ: שורש ג־א־ל | ה' אומר לישראל החלש שלא ירא, כי הוא עוזרו וגואלו הוא קדוש ישראל. |
| מ״א:ט״ו | הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים׃ | מוֹרַג: כלי דישה; חָרוּץ: חד; פִּיפִיּוֹת: להבים רבים; כַּמֹּץ: כמוץ | ה' יעשה את ישראל כמורג חד וחדש שידוש הרים ויעשה גבעות כמוץ. |
| מ״א:ט״ז | תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל׃ | תִּזְרֵם: שורש ז־ר־ה – תזרה אותם; סְעָרָה: סופה; תָּגִיל: שורש ג־י־ל; תִּתְהַלָּל: תתפאר | ישראל יזרה את אויביו והרוח תפיצם, וישראל יגיל בה' ויתהלל בקדוש ישראל. |