על הפרשה
דברים פותחת את הספר האחרון בחמישה חומשי תורה. במישורי מואב, משה רבנו פותח בנאום הפרידה הגדול שלו אל ישראל: הוא מזכיר את ארבעים שנות המדבר, מינוי השופטים, פרשת המרגלים וכיבוש ממלכות סיחון ועוג. שבת זו נקראת שבת חזון, האחרונה שבשלושת השבועות שלפני תשעה באב, וההפטרה שלה — ישעיהו א:א-כז — נקראת במסורת בניגון איכה.
עלייה ראשונה
דברים א:א-י · 10 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק א | |||
| 1 | אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. | שורש דב״ר – "דברים", לשון קשה, דברי תוכחה. | רש״י: מתוך שהם דברי תוכחה, לא פירש משה את החטאים בפירוש אלא רמזם בשמות המקומות, מפני כבודם של ישראל. |
| 2 | אַחַד עָשָׂר יוֹם, מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. | שורש יו״ם – ימים; מודד את קוצר הדרך. | רש״י: כמה קרובה הדרך מחורב לקדש ברנע — ללמד שלא אורך הדרך עיכב את ישראל אלא חטא המרגלים. |
| 3 | וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. | שורש דב״ר וצו״ה – ציווי ואמירה. | רש״י: מלמד שלא הוכיחם משה אלא סמוך למיתתו, כדי שלא יתביישו בפגשם אותו בכל עת. |
| 4 | אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר־יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. | שורש נכ״ה – הכאה, ניצחון במלחמה. | פשט: הזכרת ניצחון סיחון ועוג לפני התוכחה מחזקת את מעמדו של משה מול העם. |
| 5 | בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. | שורש יא״ל – התחיל, קיבל על עצמו. | רש״י: "הואיל" — התחיל; "באר" — בשבעים לשון פירשה להם. |
| 6 | יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב־לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. | שורש יש״ב – ישיבה, שהייה. | רש״י: "רב לכם" — הרבה לכם גדולה וכבוד בישיבה זו, יותר משיעורכם. |
| 7 | פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת. | שורש פנ״ה ונס״ע – פנייה ונסיעה. | פשט: תיאור גבולות ארץ ישראל המובטחת על פני כל אזורי הארץ. |
| 8 | רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת־הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. | שורש נת״ן ויר״ש – נתינה וירושה. | רש״י: "ראה נתתי" — אין לפניכם אלא לבוא ולרשת, שאינה צריכה כיבוש רב. |
| 9 | וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא־אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם. | שורש נש״א – נשיאה, סבל. | פשט: פתיחת סיפור מינוי השופטים והמנהיגים לעם. |
| 10 | יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. | שורש רב״ה – ריבוי, גדילה. | רש״י: "ככוכבי השמים" — נמשלתם לכוכבים, שאינכם כלים לעולם. |
עלייה שנייה
דברים א:יא-כא · 11 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק א | |||
| 11 | יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. | שורש יס״ף – הוספה, ריבוי. | פשט: משה מברך את העם מדעתו, בנוסף למה שה׳ כבר הבטיח. |
| 12 | אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם. | שורש נש״א – נשיאה, סבל. | רש״י: טרחכם — שהייתם טרחנים; ריבכם — בעלי מריבות. |
| 13 | הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים--לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם, בְּרָאשֵׁיכֶם. | שורש יה״ב – הבאה, הכנה. | רש״י: "הבו" — הזמינו עצמכם לדבר; חכמים ונבונים וידועים — מעלות שונות הנדרשות למנהיג. |
| 14 | וַתַּעֲנוּ, אֹתִי; וַתֹּאמְרוּ, טוֹב־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. | שורש ענ״ה – מענה, תשובה. | פשט: הסכמת העם להצעת משה למינוי שופטים. |
| 15 | וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם. | שורש לק״ח – לקיחה, בחירה. | רש״י: מינוי היררכי של שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות — סדר שיפוטי מדורג. |
| 16 | וָאֲצַוֶּה, אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. | שורש צו״ה – ציווי, הוראה. | רש״י: "שמוע" — הזהיר על אורך רוח בדיינות, לשמוע היטב טענות הצדדים. |
| 17 | לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן--לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. | שורש נכ״ר – הכרה, משוא פנים. | רש״י: אזהרה חמורה נגד משוא פנים בדין ומפני יראת בעלי הדין. |
| 18 | וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. | שורש צו״ה – ציווי. | פשט: סיכום כללי של מצוות הדיינות שנמסרו באותה עת. |
| 19 | וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל־הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֹתָנוּ; וַנָּבֹא, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. | שורש נס״ע – נסיעה, מסע. | פשט: תיאור המסע הקשה במדבר הגדול והנורא עד ההגעה לקדש ברנע. |
| 20 | וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. | שורש בו״א – הגעה, ביאה. | פשט: הכרזת משה על ההגעה לגבול הארץ המובטחת. |
| 21 | רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת־הָאָרֶץ: עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל־תִּירָא, וְאַל־תֵּחָת. | שורש יר״א – יראה, פחד. | רש״י: "אל תירא ואל תחת" — עידוד משה לישראל לקראת הכניסה לארץ, לבל יפחדו מיושביה. |
עלייה שלישית
דברים א:כב-לח · 17 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק א | |||
| 22 | וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ־לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה־בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. | שורש קר״ב – קרבה, התקרבות. | רש״י: "ותקרבון אלי" — בעירבוביא, שלא כסדר וכבוד, ילדים דוחפים את הזקנים. |
| 23 | וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. | שורש יט״ב – טוב, הסכמה. | רש״י: "בעיני" — ולא בעיני המקום; משה הסכים לבקשה, אך הקב״ה לא היה מרוצה ממנה. |
| 24 | וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה, וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ. | שורש רג״ל – ריגול, תור. | פשט: תיאור מסלול המרגלים בארץ עד נחל אשכול. |
| 25 | וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ; וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר, וַיֹּאמְרוּ, טוֹבָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. | שורש לק״ח – לקיחה. | רש״י: הבאת הפירות המשובחים באה להראות את שבחה של הארץ. |
| 26 | וְלֹא אֲבִיתֶם, לַעֲלֹת; וַתַּמְרוּ, אֶת־פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. | שורש אב״ה – רצון, הסכמה. | רש״י: מכאן שלא בגלל יראה בלבד לא עלו, אלא במרד ממש כנגד דבר ה׳. |
| 27 | וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ. | שורש רג״ן – תלונה, לחישה. | רש״י: לשון הרע כלפי הקב״ה — ייחסו לו שנאה, בעוד שהיא אהבה גמורה. |
| 28 | אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת־לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם; וְגַם־בְּנֵי עֲנָקִים, רָאִינוּ שָׁם. | שורש מס״ס – המסה, פחד. | רש״י: המרגלים הגזימו בדיווחם עד כדי הפחדה מכוונת ("בצורות בשמים"). |
| 29 | וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן, מֵהֶם. | שורש ער״ץ – פחד, אימה. | פשט: משה מנסה לחזק את רוח העם מול דברי המרגלים. |
| 30 | יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם. | שורש הל״ך – הליכה, הנהגה. | פשט: ה׳ נלחם עבור ישראל כפי שעשה במצרים, לנגד עיניהם ממש. |
| 31 | וּבַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא־אִישׁ אֶת־בְּנוֹ--בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד־בֹּאֲכֶם עַד־הַמָּקוֹם הַזֶּה. | שורש נש״א – נשיאה, סבל, הגנה. | רש״י: משל לאב הנושא את בנו — כך נשא ה׳ את ישראל בכל דרכם במדבר. |
| 32 | וּבַדָּבָר, הַזֶּה--אֵינְכֶם, מַאֲמִינִם, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם. | שורש אמ״ן – אמונה, יציבות. | פשט: למרות כל ההוכחות שראו, עדיין לא נתנו אמון מלא בה׳. |
| 33 | הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם--לַחֲנֹתְכֶם: בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם. | שורש תו״ר – תיור, חיפוש. | פשט: תיאור עמוד האש והענן שהלכו לפני המחנה במדבר. |
| 34 | וַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת־קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. | שורש שמ״ע – שמיעה, קשב. | פשט: כעס ה׳ על תלונת העם והוליד את שבועת דור המדבר. |
| 35 | אִם־יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. | שורש רא״ה – ראייה. | רש״י: לשון שבועה חמורה — דור המדבר לא יזכה לראות את הארץ הטובה. |
| 36 | זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ־אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ־בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה. | שורש מל״א – מילוי, שלמות. | רש״י: "מלא אחרי ה׳" — כלב הלך בתמימות אחר עצתו הטובה, בניגוד לשאר המרגלים. |
| 37 | גַּם־בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם־אַתָּה, לֹא־תָבֹא שָׁם. | שורש אנ״ף – כעס, אף. | רש״י: גם על משה נגזרה הגזרה בגלל ישראל — במי מריבה, ולא בפרשה זו ממש. |
| 38 | יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי־הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת־יִשְׂרָאֵל. | שורש חז״ק – חיזוק, אומץ. | פשט: הכנת יהושע בן נון למנהיגות הבאה של העם. |
עלייה רביעית
דברים א:לט-ב:א · 9 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק א | |||
| 39 | וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע--הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ. | שורש טפ״ף – טף, ילדים קטנים. | רש״י: דווקא הילדים שלא ידעו טוב ורע, ולא נכשלו בחטא המרגלים, יזכו לרשת את הארץ. |
| 40 | וְאַתֶּם, פְּנוּ לָכֶם; וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם־סוּף. | שורש פנ״ה – פנייה, חזרה. | פשט: גזירת החזרה למדבר כעונש על חטא המרגלים. |
| 41 | וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת־כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה. | שורש חט״א – חטא; הו״ן – העזה. | רש״י: "ותהינו" — לשון העזה; הודאה שבאה מאוחר מדי, לאחר שכבר נגזרה הגזרה. |
| 42 | וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. | שורש קר״ב – קרבה, נוכחות. | רש״י: "אינני בקרבכם" — הסתלקות הארון והשכינה ממחנה ישראל בעת ההיא. |
| 43 | וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת־פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה. | שורש זי״ד – זדון, עזות. | פשט: אזהרת משה לא נשמעה, והעם עלה בזדון להר בניגוד לציווי. |
| 44 | וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד־חָרְמָה. | שורש דב״ר – דבורה (השוואה). | רש״י: "כאשר תעשינה הדבורים" — מכות מיד וגם מתות מיד, כדוגמת האמורי שהכה במהירות ונענש בעצמו. |
| 45 | וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא־שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם. | שורש בכ״ה – בכי, יללה. | פשט: בכייה שלא נענתה, כי לא נבעה מחרטה אמיתית אלא מכאב התוצאה. |
| 46 | וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ, יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים, אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם. | שורש יש״ב – ישיבה, שהייה. | פשט: ישיבה ארוכה בקדש כחלק מעונש דור המדבר. |
| דברים — פרק ב | |||
| 1 | וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם־סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֵלָי; וַנָּסָב אֶת־הַר־שֵׂעִיר, יָמִים רַבִּים. | שורש סב"ב – הקפה, סיבוב. | פשט: תחילת תקופת הנדודים החדשה סביב הר שעיר, לפני הכניסה לארץ. |
עלייה חמישית
דברים ב:ב-ל · 29 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק ב | |||
| 2 | וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. | שורש אמ״ר – אמירה. | פשט: פתיחת דיבור ה׳ אל משה בעניין המשך המסע. |
| 3 | רַב־לָכֶם, סֹב אֶת־הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה. | שורש סב״ב – הקפה, סיבוב. | רש״י: "רב לכם" — כבר הרביתם להסתובב סביב ההר הזה; העת לפנות צפונה. |
| 4 | וְאֶת־הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי־עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. | שורש יר״א – יראה, פחד. | פשט: אזהרה מיוחדת להיזהר בעימות אפשרי עם בני עשו. |
| 5 | אַל־תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא־אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף־רָגֶל: כִּי־יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת־הַר שֵׂעִיר. | שורש גר״ה – התגרות, ריב. | רש״י: אפילו מדרך כף רגל לא יינתן לישראל מארץ שעיר, כי היא ירושת עשו. |
| 6 | אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם־מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף--וּשְׁתִיתֶם. | שורש שב״ר – קנייה, מכירה. | פשט: ציווי לקנות מזון ומים בכסף מלא, ולא ליטול בחינם. |
| 7 | כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת־הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר. | שורש ברכ״ה – ברכה, שפע. | רש״י: עדות לכך שה׳ ליווה את ישראל ארבעים שנה במדבר ולא חיסר להם דבר. |
| 8 | וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי־עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַנֵּפֶן, וַנַּעֲבֹר, דֶּרֶךְ, מִדְבַּר מוֹאָב. | שורש עב״ר – מעבר. | פשט: תיאור מסלול המעבר בגבול בני עשו לעבר מדבר מואב. |
| 9 | וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב, וְאַל־תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה: כִּי לֹא־אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי־לוֹט, נָתַתִּי אֶת־עָר יְרֻשָּׁה. | שורש צר״ר – מצוקה, צרה. | רש״י: מואב זכו בזכות לוט שלא גילה על שרה במצרים, ולכן ניתנה להם הארץ בירושה. |
| 10 | הָאֵמִים לְפָנִים, יָשְׁבוּ בָהּ--עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים. | שורש פנ״ה – קדמון, לשעבר. | פשט: תיאור העם הקדום שישב בארץ מואב לפני הכיבוש. |
| 11 | רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף־הֵם, כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים. | שורש חש״ב – חשיבה, השתייכות. | פשט: הבהרת הזהות הלאומית — אותו עם נקרא בשמות שונים על ידי עמים שונים. |
| 12 | וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה, לָהֶם. | שורש יר״ש – ירושה, כיבוש. | פשט: השוואה מפורשת בין ירושת בני עשו לירושת ישראל העתידה. |
| 13 | עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת־נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת־נַחַל זָרֶד. | שורש עב״ר – מעבר. | פשט: מעבר נחל זרד — סימן לתחילת סוף תקופת הנדודים. |
| 14 | וְהַיָּמִים אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר־עָבַרְנוּ אֶת־נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה, שָׁנָה--עַד־תֹּם כָּל־הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה, לָהֶם. | שורש תמ״ם – תום, כליון. | רש״י: שלושים ושמונה שנה עברו מקדש ברנע עד תום דור המלחמה, כפי שנשבע ה׳. |
| 15 | וְגַם יַד־יְהוָה הָיְתָה בָּם, לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, עַד, תֻּמָּם. | שורש המ״ם – מהומה, מכה. | פשט: יד ה׳ פעלה למהר את כליון דור המדבר. |
| 16 | וַיְהִי כַאֲשֶׁר־תַּמּוּ כָּל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, לָמוּת--מִקֶּרֶב הָעָם. | שורש תמ״ם – תום, סיום. | פשט: המשך תיאור סיום דור המלחמה מקרב העם. |
| 17 | וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. | שורש דב״ר – דיבור. | פשט: פתיחת ציווי חדש לקראת המשך המסע. |
| 18 | אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת־גְּבוּל מוֹאָב, אֶת־עָר. | שורש עב״ר – מעבר. | פשט: הודעה על מעבר גבול מואב באזור העיר ער. |
| 19 | וְקָרַבְתָּ, מוּל בְּנֵי עַמּוֹן--אַל־תְּצֻרֵם, וְאַל־תִּתְגָּר בָּם: כִּי לֹא־אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹן לְךָ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי־לוֹט, נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. | שורש קר״ב – קרבה. | רש״י: גם בני עמון, כמו מואב, זכו בזכות לוט שלא ייפגעו על ידי ישראל. |
| 20 | אֶרֶץ־רְפָאִים תֵּחָשֵׁב, אַף־הִוא: רְפָאִים יָשְׁבוּ־בָהּ, לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים, יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. | שורש חש״ב – השתייכות. | פשט: זיהוי נוסף לעם קדום שנקרא בפי העמונים "זמזומים". |
| 21 | עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים; וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. | שורש שמ״ד – השמדה. | פשט: תיאור עוצמת הזמזומים והשמדתם לפני בני עמון. |
| 22 | כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת־הַחֹרִי, מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. | שורש שמ״ד – השמדה. | פשט: השוואה נוספת בין השמדת החורים לבין השמדת הזמזומים. |
| 23 | וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים, עַד־עַזָּה--כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. | שורש יצ״א – יציאה, מוצא. | פשט: הכפתורים ירשו את העוים באזור עזה — דוגמה נוספת להחלפת עמים. |
| 24 | קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת־נַחַל אַרְנֹן--רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־סִיחֹן מֶלֶךְ־חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת־אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה. | שורש נת״ן – נתינה. | רש״י: כאן ניתן הציווי הראשון לכיבוש בפועל — תחילת כיבוש ארץ ישראל דרך מלחמת סיחון. |
| 25 | הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ, עַל־פְּנֵי הָעַמִּים, תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם--אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ. | שורש פח״ד – פחד, יראה. | רש״י: מכאן ואילך יתחיל פחד ישראל להתפשט בקרב עמי הארץ. |
| 26 | וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, דִּבְרֵי שָׁלוֹם, לֵאמֹר. | שורש של״ח – שליחה. | רש״י: אף שנצטווה על מלחמה, משה פתח בדברי שלום — מכאן שיש לפתוח תמיד בשלום. |
| 27 | אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ: לֹא אָסוּר, יָמִין וּשְׂמֹאול. | שורש עב״ר – מעבר. | פשט: בקשת מעבר שקט בדרך המלך, ללא סטייה. |
| 28 | אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן־לִי וְשָׁתִיתִי; רַק, אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. | שורש שב״ר – קנייה. | פשט: הבטחה לתשלום מלא עבור מזון ומים, כדי להבטיח מעבר בשלום. |
| 29 | כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ־לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר--עַד אֲשֶׁר־אֶעֱבֹר, אֶת־הַיַּרְדֵּן, אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. | שורש עב״ר – מעבר. | פשט: הצגת התקדים של בני עשו ומואב שהתירו מעבר בשלום. |
| 30 | וְלֹא אָבָה, סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַעֲבִרֵנוּ, בּוֹ: כִּי־הִקְשָׁה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־רוּחוֹ, וְאִמֵּץ אֶת־לְבָבוֹ, לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. | שורש קש״ה – הקשיה, חוזק. | רש״י: ה׳ הקשה את רוח סיחון כדי שיסרב לבקשת השלום, וכך יינתן בידי ישראל במלחמה. |
עלייה שישית
דברים ב:לא-ג:יד · 21 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק ב | |||
| 31 | וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, אֶת־סִיחֹן וְאֶת־אַרְצוֹ; הָחֵל רָשׁ, לָרֶשֶׁת אֶת־אַרְצוֹ. | שורש חל״ל – התחלה. | רש״י: "החלותי" — סימן שהניצחון הבא הוא רק ההתחלה של כיבוש הארץ כולה. |
| 32 | וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל־עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה--יָהְצָה. | שורש יצ״א – יציאה. | פשט: תיאור עימות המלחמה בין ישראל לסיחון בעיר יהצה. |
| 33 | וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְפָנֵינוּ; וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָו בָּנָיו, וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ. | שורש נת״ן – מסירה. | פשט: מסירת סיחון, בניו וכל עמו בידי ישראל. |
| 34 | וַנִּלְכֹּד אֶת־כָּל־עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת־כָּל־עִיר מְתִם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: לֹא הִשְׁאַרְנוּ, שָׂרִיד. | שורש חר״ם – החרמה. | רש״י: החרמת כל תושבי ערי סיחון — גברים, נשים וטף — כדין מלחמת חובה. |
| 35 | רַק הַבְּהֵמָה, בָּזַזְנוּ לָנוּ, וּשְׁלַל הֶעָרִים, אֲשֶׁר לָכָדְנוּ. | שורש בז״ז – ביזה, שלל. | פשט: שלל הבהמה והרכוש הותר לישראל, בשונה מהאדם שהוחרם. |
| 36 | מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל, וְעַד־הַגִּלְעָד, לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ: אֶת־הַכֹּל, נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ. | שורש שג״ב – התחזקות, עוצמה. | פשט: אין אף עיר שהתחזקה נגד ישראל — הכול נמסר בידם. |
| 37 | רַק אֶל־אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹן, לֹא קָרָבְתָּ: כָּל־יַד נַחַל יַבֹּק, וְעָרֵי הָהָר, וְכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. | שורש קר״ב – קרבה. | פשט: הימנעות מקרבה לארץ בני עמון, כציווי המפורש של ה׳. |
| דברים — פרק ג | |||
| 1 | וַנֵּפֶן וַנַּעַל, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל־עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה--אֶדְרֶעִי. | שורש על״ה – עלייה, פנייה. | פשט: תחילת העימות עם עוג מלך הבשן בעיר אדרעי. |
| 2 | וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל־תִּירָא אֹתוֹ--כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ, וְאֶת־אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. | שורש יר״א – יראה, פחד. | רש״י: עוג עורר פחד גדול יותר מסיחון (על פי גודלו וכוחו), ולכן משה נזקק לעידוד מיוחד מה׳. |
| 3 | וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ, גַּם אֶת־עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן--וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ; וַנַּכֵּהוּ, עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד. | שורש נכ״ה – הכאה. | פשט: ניצחון מלא על עוג, ללא שריד, כמו שקדם אצל סיחון. |
| 4 | וַנִּלְכֹּד אֶת־כָּל־עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא--לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר לֹא־לָקַחְנוּ מֵאִתָּם: שִׁשִּׁים עִיר כָּל־חֶבֶל אַרְגֹּב, מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. | שורש לכ״ד – לכידה, כיבוש. | פשט: כיבוש שישים ערים בחבל ארגוב, כל ממלכת עוג בבשן. |
| 5 | כָּל־אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת, חוֹמָה גְבֹהָה--דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, הַרְבֵּה מְאֹד. | שורש בצ״ר – ביצור. | פשט: תיאור עוצמת הביצור של ערי עוג, לעומת כפרים פתוחים רבים נוספים. |
| 6 | וַנַּחֲרֵם אוֹתָם--כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל־עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף. | שורש חר״ם – החרמה. | פשט: החרמת ממלכת עוג בדומה להחרמת סיחון קודם לכן. |
| 7 | וְכָל־הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים, בַּזּוֹנוּ לָנוּ. | שורש בז״ז – ביזה, שלל. | פשט: שלל הבהמה והרכוש הותר שוב לישראל, כמו במלחמת סיחון. |
| 8 | וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא, אֶת־הָאָרֶץ, מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן--מִנַּחַל אַרְנֹן, עַד־הַר חֶרְמוֹן. | שורש לק״ח – לקיחה. | פשט: סיכום כיבוש שתי ממלכות האמורי, מנחל ארנון ועד הר חרמון. |
| 9 | צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ־לוֹ שְׂנִיר. | שורש קר״א – קריאה, שם. | פשט: הבהרה של שמות שונים לאותו הר חרמון בפי עמים שונים. |
| 10 | כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל־הַגִּלְעָד וְכָל־הַבָּשָׁן, עַד־סַלְכָה, וְאֶדְרֶעִי--עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג, בַּבָּשָׁן. | שורש מיש"ר – יושר, מישור. | פשט: תיאור גבולות ממלכת עוג בשלמותם, מהמישור ועד הבשן. |
| 11 | כִּי רַק־עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים--הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ--בְּאַמַּת־אִישׁ. | שורש ית״ר – שארית, יתרה. | רש״י: תיאור מיטתו הענקית של עוג בא להעיד על גודלו וכוחו החריגים כאחרון הרפאים. |
| 12 | וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר־עַל־נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר־הַגִּלְעָד וְעָרָיו--נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי. | שורש יר״ש – ירושה, נחלה. | פשט: חלוקת חלק מהארץ הכבושה לשבטי ראובן וגד. |
| 13 | וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל־הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג--נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל־הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. | שורש ית״ר – יתרה, שארית. | פשט: המשך חלוקת הארץ הכבושה — חצי שבט מנשה מקבל את יתרת הגלעד והבשן. |
| 14 | יָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת־כָּל־חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד־גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל־שְׁמוֹ אֶת־הַבָּשָׁן חַוֺּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. | שורש קר״א – קריאה, שם. | פשט: יאיר בן מנשה קרא לחבל ארגוב על שמו — "חוות יאיר" — עד עצם היום הזה. |
עלייה שביעית
דברים ג:טו-כב · 8 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק ג | |||
| 15 | וּלְמָכִיר, נָתַתִּי אֶת־הַגִּלְעָד. | שורש נת״ן – נתינה. | פשט: מכיר בן מנשה מקבל את חלקו בגלעד. |
| 16 | וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן־הַגִּלְעָד, וְעַד־נַחַל אַרְנֹן, תּוֹךְ הַנַּחַל, וּגְבֻל--וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. | שורש גב״ל – גבול, תיחום. | פשט: תיחום מדויק של נחלת ראובן וגד בין נחל ארנון ליבוק. |
| 17 | וְהָעֲרָבָה, וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל--מִכִּנֶּרֶת, וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח, תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה, מִזְרָחָה. | שורש גב״ל – גבול. | פשט: המשך תיחום הגבולות מכנרת ועד ים המלח. |
| 18 | וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, כָּל־בְּנֵי־חָיִל. | שורש חל״ץ – חלוץ, מזוין. | רש״י: "חלוצים תעברו" — השבטים שקיבלו נחלה בעבר הירדן מתחייבים לעבור חמושים בראש המחנה לעזרת אחיהם. |
| 19 | רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם, וּמִקְנֵכֶם, יָדַעְתִּי, כִּי־מִקְנֶה רַב לָכֶם--יֵשְׁבוּ, בְּעָרֵיכֶם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לָכֶם. | שורש מק״ן – מקנה, רכוש. | פשט: הנשים, הטף והמקנה נשארים בערים שכבר נכבשו בעבר הירדן. |
| 20 | עַד אֲשֶׁר־יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם־הֵם, אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְשַׁבְתֶּם, אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לָכֶם. | שורש נו״ח – מנוחה. | רש״י: נחלת ראובן וגד בעבר הירדן מותנית בסיוע לכיבוש שאר הארץ עבור שאר השבטים. |
| 21 | וְאֶת־יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת, אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל־הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. | שורש צו״ה – ציווי. | פשט: חיזוק יהושע לקראת המשך הכיבוש, בהתבסס על הניסיון מול סיחון ועוג. |
| 22 | לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. | שורש יר״א – יראה, פחד. | פשט: עידוד סופי — ה׳ עצמו הוא הנלחם עבור ישראל. |
מפטיר
דברים ג:כ-כב · 3 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| דברים — פרק ג | |||
| 20 | עַד אֲשֶׁר־יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם־הֵם, אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְשַׁבְתֶּם, אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לָכֶם. | שורש נו״ח – מנוחה. | רש״י: נחלת ראובן וגד בעבר הירדן מותנית בסיוע לכיבוש שאר הארץ עבור שאר השבטים. |
| 21 | וְאֶת־יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת, אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל־הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. | שורש צו״ה – ציווי. | פשט: חיזוק יהושע לקראת המשך הכיבוש, בהתבסס על הניסיון מול סיחון ועוג. |
| 22 | לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. | שורש יר״א – יראה, פחד. | פשט: עידוד סופי — ה׳ עצמו הוא הנלחם עבור ישראל. |
הפטרה — ישעיהו א:א-כז — חזון (שבת חזון)
ישעיהו א:א-כז · 27 פסוקים · טקסט מסורתי · שורש ולקסיקון · הערות רש״י ופשט
| # | לשון הקודש | שורש ולקסיקון | רש״י ופשט |
|---|---|---|---|
| ישעיהו — פרק א | |||
| 1 | חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. | שורש חז״ה – חזון, ראייה נבואית. | פשט: כותרת הספר — קביעת זהות הנביא, נושא הנבואה וזמנה. |
| 2 | שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. | שורש עד״ה – עדות. | רש״י: השמים והארץ נקראים לעדות מפני שהם קיימים לעד ולא יכחישו. |
| 3 | יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. | שורש יד״ע – ידיעה, הכרה. | רש״י: אפילו בהמות מכירות את בעליהן, וישראל אינו מכיר את בוראו — קל וחומר מחריד. |
| 4 | הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת־יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר. | שורש חט״א – חטא. | פשט: פתיחת התוכחה החריפה — תיאור מדורג של השחתת העם. |
| 5 | עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל־רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל־לֵבָב דַּוָּי. | שורש נכ״ה – הכאה, מכה. | רש״י: אזהרה כי העונשים הקודמים לא הועילו, והעם ממשיך במרדו. |
| 6 | מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ אֵין־בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא־זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. | שורש תמ״ם – שלמות, בריאות. | פשט: משל לגוף חולה מכף רגל ועד ראש, כביטוי למצבה הרוחני החולה של האומה. |
| 7 | אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. | שורש שמ״ם – שממה, חורבן. | פשט: תיאור חורבן הארץ בעקבות פלישת אויבים כתוצאה מהחטא. |
| 8 | וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה. | שורש יתר – שארית, בדידות. | רש״י: משל לסוכה בודדה בכרם או בּודקה בשדה קישואים — תיאור בדידותה של ירושלים הנצורה. |
| 9 | לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. | שורש יתר – שריד, נותר. | רש״י: השוואה חריפה לסדום ועמורה — אלמלא נשאר שריד מזעיר, היה גורלנו כגורלן. |
| 10 | שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. | שורש שמ״ע – שמיעה. | פשט: כינוי חריף לישראל בשמות "סדום" ו"עמורה" — ביטוי לחומרת ההשחתה המוסרית. |
| 11 | לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. | שורש זב״ח – זבח, קרבן. | רש״י: ה׳ דוחה ריבוי קרבנות כאשר הם באים ללא כוונה אמיתית וללא תיקון מעשים. |
| 12 | כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי־בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. | שורש רמ״ס – רמיסה. | פשט: ביקורת על ביקור במקדש שאינו מלווה בכוונה ובמעשים ראויים. |
| 13 | לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. | שורש תוע״ב – תועבה. | רש״י: הקטורת והמועדים עצמם נהפכים לתועבה כאשר הם מלווים בעוון ובחוסר תיקון. |
| 14 | חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. | שורש שנ״א – שנאה. | פשט: המשך הדחייה של הפולחן החיצוני חסר התוכן המוסרי. |
| 15 | וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. | שורש דמ״ם – דמים, עוול. | רש״י: התפילה אינה נשמעת כל עוד הידיים מלאות דם — עוול ואי-צדק כלפי הזולת. |
| 16 | רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. | שורש רח״ץ – רחיצה, טהרה. | פשט: קריאה לתשובה מוסרית פנימית, לא רק לטקס חיצוני של טהרה. |
| 17 | לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. | שורש דר״ש – דרישה, חיפוש צדק. | פשט: פירוט מעשי הצדק הנדרשים — הגנה על היתום, האלמנה והחלש. |
| 18 | לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. | שורש לב״ן – הלבנה, טהרה. | רש״י: הבטחת סליחה מלאה — גם החטאים האדומים ביותר יכולים להיטהר וללבין כשלג. |
| 19 | אִם־תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. | שורש אב״ה – רצון, הסכמה. | פשט: תנאי לשכר — רצון אמיתי ושמיעה לדבר ה׳ מביאים לברכה. |
| 20 | וְאִם־תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. | שורש מא״ן – סירוב, מרד. | פשט: תנאי לעונש — סירוב ומרד מביאים לכליון בחרב. |
| 21 | אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים. | שורש זנ״ה – זנות, בגידה. | רש״י: קינה על השחתת ירושלים — עיר שהייתה מלאה משפט וצדק, ועתה מלאה רוצחים. |
| 22 | כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. | שורש סי״ג – סיגים, פסולת מתכת. | פשט: משל להשחתה כלכלית ומוסרית — הכסף מזויף והיין מדולל. |
| 23 | שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא־יָבוֹא אֲלֵיהֶם. | שורש סר״ר – סרבנות, מרד. | פשט: האשמת המנהיגים בשוחד ובעיוות דין כלפי החלשים בחברה. |
| 24 | לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת--אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. | שורש נק״ם – נקמה, גמול. | פשט: הכרזת עונש קרוב על המשחיתים, כדי לטהר את העיר. |
| 25 | וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל־בְּדִילָיִךְ. | שורש צר״ף – צירוף, זיקוק. | רש״י: משל לזיקוק כסף מסיגיו — העונש בא לטהר ולזכך, לא רק להעניש. |
| 26 | וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי־כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. | שורש שו״ב – חזרה, שיבה. | פשט: הבטחת חידוש המנהיגות הצדיקה, כפי שהייתה בימי קדם. |
| 27 | צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה. | שורש פד״ה – פדיון, גאולה. | פשט: סיום הנבואה בנחמה — גאולת ציון תבוא בדרך המשפט והצדקה. |