מאת אליהו באיונה בן יוסף, מנהל Shalom Haverim Org. ניו יורק • פרשת כי תצא • דברים כ״א:י' עד כ״ה:י״ט • הפטרת ישעיהו נ״ד:א'-י' • הפטרת הנחמה החמישית (רני עקרה) • ט' אלול תשפ״ו / 22 באוגוסט 2026.
תוכן העליות
ראשונה עלייה דברים 21:10-21:21
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 21:10 | כִּֽי־תֵצֵא לַ/מִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶי/ךָ וּ/נְתָנ/וֹ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/יָדֶ/ךָ וְ/שָׁבִיתָ שִׁבְיֽ/וֹ׃ | יצ״א (תצא) — יציאה למלחמה; שב״ה (שבית) — לקיחת שבויים. כאשר יוצאים למלחמה וה' נותן ניצחון, אפשר לקחת שבויים. | כִּֽי־תֵצֵא לַ/מִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶי/ךָ וּ/נְתָנ/וֹ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/יָדֶ/ךָ וְ/שָׁבִיתָ שִׁבְיֽ/וֹ׃ |
| 21:11 | וְ/רָאִיתָ בַּ/שִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת־תֹּאַר וְ/חָשַׁקְתָּ בָ/הּ וְ/לָקַחְתָּ לְ/ךָ לְ/אִשָּֽׁה׃ | חש״ק (וחשקת) — תשוקה, חיבה עזה; יפ״ה (יפת תואר) — יופי חיצוני. אם רואים בין השבויות אישה יפה ורוצים לשאת אותה לאישה. | וְ/רָאִיתָ בַּ/שִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת־תֹּאַר וְ/חָשַׁקְתָּ בָ/הּ וְ/לָקַחְתָּ לְ/ךָ לְ/אִשָּֽׁה׃ |
| 21:12 | וַ/הֲבֵאתָ/הּ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶ/ךָ וְ/גִלְּחָה אֶת־רֹאשָׁ/הּ וְ/עָשְׂתָה אֶת־צִפָּרְנֶֽי/הָ׃ | גל״ח (וגלחה) — גילוח השיער; צפ״ר (צפרניה) — ציפורניים. יש להביא אותה הביתה ולתת לה זמן של אבל וטרנספורמציה לפני הנישואין. | וַ/הֲבֵאתָ/הּ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶ/ךָ וְ/גִלְּחָה אֶת־רֹאשָׁ/הּ וְ/עָשְׂתָה אֶת־צִפָּרְנֶֽי/הָ׃ |
| 21:13 | וְ/הֵסִירָה אֶת־שִׂמְלַת שִׁבְיָ/הּ מֵ/עָלֶי/הָ וְ/יָֽשְׁבָה בְּ/בֵיתֶ/ךָ וּ/בָֽכְתָה אֶת־אָבִי/הָ וְ/אֶת־אִמָּ/הּ יֶרַח יָמִים וְ/אַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶי/הָ וּ/בְעַלְתָּ/הּ וְ/הָיְתָה לְ/ךָ לְ/אִשָּֽׁה׃ | יר״ח (ירח ימים) — חודש ימים; בע״ל (ובעלתה) — נישואין. היא מתאבלת חודש שלם על הוריה לפני שהוא בא אליה. | וְ/הֵסִירָה אֶת־שִׂמְלַת שִׁבְיָ/הּ מֵ/עָלֶי/הָ וְ/יָֽשְׁבָה בְּ/בֵיתֶ/ךָ וּ/בָֽכְתָה אֶת־אָבִי/הָ וְ/אֶת־אִמָּ/הּ יֶרַח יָמִים וְ/אַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶי/הָ וּ/בְעַלְתָּ/הּ וְ/הָיְתָה לְ/ךָ לְ/אִשָּֽׁה׃ |
| 21:14 | וְ/הָיָה אִם־לֹא חָפַצְתָּ בָּ/הּ וְ/שִׁלַּחְתָּ/הּ לְ/נַפְשָׁ/הּ וּ/מָכֹר לֹא־תִמְכְּרֶ/נָּה בַּ/כָּסֶף לֹא־תִתְעַמֵּר בָּ/הּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָֽ/הּ׃ ס | חפ״ץ (חפצת) — רצון, חפץ; ענ״ה (עניתה) — עינוי, השפלה. אם אין בה חפץ, משלחים אותה חופשית ואסור למכור אותה. | וְ/הָיָה אִם־לֹא חָפַצְתָּ בָּ/הּ וְ/שִׁלַּחְתָּ/הּ לְ/נַפְשָׁ/הּ וּ/מָכֹר לֹא־תִמְכְּרֶ/נָּה בַּ/כָּסֶף לֹא־תִתְעַמֵּר בָּ/הּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָֽ/הּ׃ ס |
| 21:15 | כִּֽי־תִהְיֶיןָ לְ/אִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָ/אַחַת אֲהוּבָה וְ/הָ/אַחַת שְׂנוּאָה וְ/יָֽלְדוּ־ל/וֹ בָנִים הָ/אֲהוּבָה וְ/הַ/שְּׂנוּאָה וְ/הָיָה הַ/בֵּן הַ/בְּכוֹר לַ/שְּׂנִיאָֽה׃ | אה״ב/שנ״א — שורשי אהבה ושנאה, מנוגדים; בכ״ר (הבכור) — בן ראשון. כשלאיש שתי נשים ובן הבכורה הוא בן השנואה. | כִּֽי־תִהְיֶיןָ לְ/אִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָ/אַחַת אֲהוּבָה וְ/הָ/אַחַת שְׂנוּאָה וְ/יָֽלְדוּ־ל/וֹ בָנִים הָ/אֲהוּבָה וְ/הַ/שְּׂנוּאָה וְ/הָיָה הַ/בֵּן הַ/בְּכוֹר לַ/שְּׂנִיאָֽה׃ |
| 21:16 | וְ/הָיָה בְּ/יוֹם הַנְחִיל/וֹ אֶת־בָּנָי/ו אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה ל/וֹ לֹא יוּכַל לְ/בַכֵּר אֶת־בֶּן־הָ/אֲהוּבָה עַל־פְּנֵי בֶן־הַ/שְּׂנוּאָה הַ/בְּכֹֽר׃ | נח״ל (הנחילו) — הורשה; בכ״ר — זכות בכורה. ביום החלוקה לא ניתן להעדיף את בן האהובה על בן הבכורה האמיתי. | וְ/הָיָה בְּ/יוֹם הַנְחִיל/וֹ אֶת־בָּנָי/ו אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה ל/וֹ לֹא יוּכַל לְ/בַכֵּר אֶת־בֶּן־הָ/אֲהוּבָה עַל־פְּנֵי בֶן־הַ/שְּׂנוּאָה הַ/בְּכֹֽר׃ |
| 21:17 | כִּי אֶת־הַ/בְּכֹר בֶּן־הַ/שְּׂנוּאָה יַכִּיר לָ/תֶת ל/וֹ פִּי שְׁנַיִם בְּ/כֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא ל/וֹ כִּי־הוּא רֵאשִׁית אֹנ/וֹ ל/וֹ מִשְׁפַּט הַ/בְּכֹרָֽה׃ ס | פ״י שנים — כפל, מנה כפולה; ראשי״ת אונו — תחילת כוחו. יש להכיר בבן השנואה כבכור ולתת לו מנה כפולה. | כִּי אֶת־הַ/בְּכֹר בֶּן־הַ/שְּׂנוּאָה יַכִּיר לָ/תֶת ל/וֹ פִּי שְׁנַיִם בְּ/כֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא ל/וֹ כִּי־הוּא רֵאשִׁית אֹנ/וֹ ל/וֹ מִשְׁפַּט הַ/בְּכֹרָֽה׃ ס |
| 21:18 | כִּֽי־יִהְיֶה לְ/אִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּ/מוֹרֶה אֵינֶ/נּוּ שֹׁמֵעַ בְּ/קוֹל אָבִי/ו וּ/בְ/קוֹל אִמּ/וֹ וְ/יסְּרוּ אֹת/וֹ וְ/לֹא יִשְׁמַע אֲלֵי/הֶֽם׃ | סר״ר ומר״ה — סרבנות ומרדנות; יסר (ויסרו) — ייסור, חינוך. בן סורר ומורה שאינו שומע להורים גם לאחר ייסור. | כִּֽי־יִהְיֶה לְ/אִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּ/מוֹרֶה אֵינֶ/נּוּ שֹׁמֵעַ בְּ/קוֹל אָבִי/ו וּ/בְ/קוֹל אִמּ/וֹ וְ/יסְּרוּ אֹת/וֹ וְ/לֹא יִשְׁמַע אֲלֵי/הֶֽם׃ |
| 21:19 | וְ/תָפְשׂוּ ב/וֹ אָבִי/ו וְ/אִמּ/וֹ וְ/הוֹצִיאוּ אֹת/וֹ אֶל־זִקְנֵי עִיר/וֹ וְ/אֶל־שַׁעַר מְקֹמֽ/וֹ׃ | תפ״ש (ותפשו) — תפיסה; זקנ״י העיר — מנהיגי הקהילה. ההורים מביאים אותו לזקני העיר לשער. | וְ/תָפְשׂוּ ב/וֹ אָבִי/ו וְ/אִמּ/וֹ וְ/הוֹצִיאוּ אֹת/וֹ אֶל־זִקְנֵי עִיר/וֹ וְ/אֶל־שַׁעַר מְקֹמֽ/וֹ׃ |
| 21:20 | וְ/אָמְרוּ אֶל־זִקְנֵי עִיר/וֹ בְּנֵ/נוּ זֶה סוֹרֵר וּ/מֹרֶה אֵינֶ/נּוּ שֹׁמֵעַ בְּ/קֹלֵ/נוּ זוֹלֵל וְ/סֹבֵֽא׃ | זול״ל וסוב״א — זלילה ושתייה מופרזת. ההורים מעידים על התנהגותו הבלתי נשלטת. | וְ/אָמְרוּ אֶל־זִקְנֵי עִיר/וֹ בְּנֵ/נוּ זֶה סוֹרֵר וּ/מֹרֶה אֵינֶ/נּוּ שֹׁמֵעַ בְּ/קֹלֵ/נוּ זוֹלֵל וְ/סֹבֵֽא׃ |
| 21:21 | וּ/רְגָמֻ/הוּ כָּל־אַנְשֵׁי עִיר/וֹ בָֽ/אֲבָנִים וָ/מֵת וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּ/ךָ וְ/כָל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְ/יִרָֽאוּ׃ ס | רג״ם (ורגמוהו) — סקילה באבנים; בע״ר (וביערת) — הכחדה. עונש חמור למען יראו וייראו כל ישראל. | וּ/רְגָמֻ/הוּ כָּל־אַנְשֵׁי עִיר/וֹ בָֽ/אֲבָנִים וָ/מֵת וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּ/ךָ וְ/כָל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְ/יִרָֽאוּ׃ ס |
שנייה עלייה דברים 21:22-22:7
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 21:22 | וְ/כִֽי־יִהְיֶה בְ/אִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט־מָוֶת וְ/הוּמָת וְ/תָלִיתָ אֹת/וֹ עַל־עֵֽץ׃ | תל״ה (ותלית) — תלייה; חט״א (חטא) — עברה. כשיש עברה שדינה מוות, תולים את הגופה אחרי ההוצאה להורג. | וְ/כִֽי־יִהְיֶה בְ/אִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט־מָוֶת וְ/הוּמָת וְ/תָלִיתָ אֹת/וֹ עַל־עֵֽץ׃ |
| 21:23 | לֹא־תָלִין נִבְלָת/וֹ עַל־הָ/עֵץ כִּֽי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶ/נּוּ בַּ/יּוֹם הַ/הוּא כִּֽי־קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְ/לֹא תְטַמֵּא אֶת־אַדְמָתְ/ךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָֽה׃ ס | קלל״ה (קללת) — קללה, ביזוי; טמ״א (תטמא) — טומאה. אין להשאיר את הגופה תלויה בלילה; יש לקבור באותו יום. | לֹא־תָלִין נִבְלָת/וֹ עַל־הָ/עֵץ כִּֽי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶ/נּוּ בַּ/יּוֹם הַ/הוּא כִּֽי־קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְ/לֹא תְטַמֵּא אֶת־אַדְמָתְ/ךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָֽה׃ ס |
| 22:1 | לֹֽא־תִרְאֶה אֶת־שׁוֹר אָחִי/ךָ אוֹ אֶת־שֵׂי/וֹ נִדָּחִים וְ/הִתְעַלַּמְתָּ מֵ/הֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵ/ם לְ/אָחִֽי/ךָ׃ | נד״ח (נדחים) — תעייה; שו״ב (השב תשיבם) — החזרה. אסור להתעלם משור או שה אבודים של האח; יש להשיבם. | לֹֽא־תִרְאֶה אֶת־שׁוֹר אָחִי/ךָ אוֹ אֶת־שֵׂי/וֹ נִדָּחִים וְ/הִתְעַלַּמְתָּ מֵ/הֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵ/ם לְ/אָחִֽי/ךָ׃ |
| 22:2 | וְ/אִם־לֹא קָרוֹב אָחִי/ךָ אֵלֶי/ךָ וְ/לֹא יְדַעְתּ/וֹ וַ/אֲסַפְתּ/וֹ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶ/ךָ וְ/הָיָה עִמְּ/ךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִי/ךָ אֹת/וֹ וַ/הֲשֵׁבֹת/וֹ לֽ/וֹ׃ | דר״ש (עד דרש) — חיפוש, בקשה. אם האח רחוק, שומרים את האבדה עד שיבוא לחפש אותה. | וְ/אִם־לֹא קָרוֹב אָחִי/ךָ אֵלֶי/ךָ וְ/לֹא יְדַעְתּ/וֹ וַ/אֲסַפְתּ/וֹ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶ/ךָ וְ/הָיָה עִמְּ/ךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִי/ךָ אֹת/וֹ וַ/הֲשֵׁבֹת/וֹ לֽ/וֹ׃ |
| 22:3 | וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לַ/חֲמֹר/וֹ וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לְ/שִׂמְלָת/וֹ וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לְ/כָל־אֲבֵדַת אָחִי/ךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּ/נּוּ וּ/מְצָאתָ/הּ לֹא תוּכַל לְ/הִתְעַלֵּֽם׃ ס | עלמ״ה (התעלם) — התעלמות מכוונת. אותו כלל חל על חמור, בגד וכל אבדה אחרת. | וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לַ/חֲמֹר/וֹ וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לְ/שִׂמְלָת/וֹ וְ/כֵן תַּעֲשֶׂה לְ/כָל־אֲבֵדַת אָחִי/ךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּ/נּוּ וּ/מְצָאתָ/הּ לֹא תוּכַל לְ/הִתְעַלֵּֽם׃ ס |
| 22:4 | לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִי/ךָ אוֹ שׁוֹר/וֹ נֹפְלִים בַּ/דֶּרֶךְ וְ/הִתְעַלַּמְתָּ מֵ/הֶם הָקֵם תָּקִים עִמּֽ/וֹ׃ ס | הקמ״ה (הקם תקים) — הקמה, סיוע. יש לעזור לאח להקים בהמה שנפלה בדרך. | לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִי/ךָ אוֹ שׁוֹר/וֹ נֹפְלִים בַּ/דֶּרֶךְ וְ/הִתְעַלַּמְתָּ מֵ/הֶם הָקֵם תָּקִים עִמּֽ/וֹ׃ ס |
| 22:5 | לֹא־יִהְיֶה כְלִי־גֶבֶר עַל־אִשָּׁה וְ/לֹא־יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵֽלֶּה׃ פ | תוע״ב (תועבת) — תיעוב, איסור חמור. איסור לבישת בגדי המין השני. | לֹא־יִהְיֶה כְלִי־גֶבֶר עַל־אִשָּׁה וְ/לֹא־יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵֽלֶּה׃ פ |
| 22:6 | כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר ׀ לְ/פָנֶי/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/כָל־עֵץ ׀ אוֹ עַל־הָ/אָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְ/הָ/אֵם רֹבֶצֶת עַל־הָֽ/אֶפְרֹחִים אוֹ עַל־הַ/בֵּיצִים לֹא־תִקַּח הָ/אֵם עַל־הַ/בָּנִֽים׃ | קנ״ן (קן) — קן ציפור; רב״ץ (רובצת) — ישיבה על הביצים. יש לשלח את האם לפני לקיחת הגוזלים או הביצים. | כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר ׀ לְ/פָנֶי/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/כָל־עֵץ ׀ אוֹ עַל־הָ/אָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְ/הָ/אֵם רֹבֶצֶת עַל־הָֽ/אֶפְרֹחִים אוֹ עַל־הַ/בֵּיצִים לֹא־תִקַּח הָ/אֵם עַל־הַ/בָּנִֽים׃ |
| 22:7 | שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָ/אֵם וְ/אֶת־הַ/בָּנִים תִּֽקַּֽח־לָ/ךְ לְמַעַן יִיטַב לָ/ךְ וְ/הַאֲרַכְתָּ יָמִֽים׃ ס | אר״ך (והארכת ימים) — הארכת חיים כשכר המצווה. שילוח הקן מבטיח טוב וארכת ימים. | שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָ/אֵם וְ/אֶת־הַ/בָּנִים תִּֽקַּֽח־לָ/ךְ לְמַעַן יִיטַב לָ/ךְ וְ/הַאֲרַכְתָּ יָמִֽים׃ ס |
שלישית עלייה דברים 22:8-23:7
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 22:8 | כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְ/עָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְ/גַגֶּ/ךָ וְ/לֹֽא־תָשִׂים דָּמִים בְּ/בֵיתֶ/ךָ כִּֽי־יִפֹּל הַ/נֹּפֵל מִמֶּֽ/נּוּ׃ ס | מעק״ה (מעקה) — גדר בטיחות; דמ״ים — אשמת דם. חובה לבנות מעקה לגג כדי למנוע תאונות. | כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְ/עָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְ/גַגֶּ/ךָ וְ/לֹֽא־תָשִׂים דָּמִים בְּ/בֵיתֶ/ךָ כִּֽי־יִפֹּל הַ/נֹּפֵל מִמֶּֽ/נּוּ׃ ס |
| 22:9 | לֹא־תִזְרַע כַּרְמְ/ךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַֽ/מְלֵאָה הַ/זֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּ/תְבוּאַת הַ/כָּֽרֶם׃ ס | כלא״ים (כלאים) — הרכבת מינים אסורה. אסור לזרוע כרם בשני מיני זרעים. | לֹא־תִזְרַע כַּרְמְ/ךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַֽ/מְלֵאָה הַ/זֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּ/תְבוּאַת הַ/כָּֽרֶם׃ ס |
| 22:10 | לֹֽא־תַחֲרֹשׁ בְּ/שׁוֹר־וּ/בַ/חֲמֹר יַחְדָּֽו׃ ס | חר״ש (תחרש) — חרישה. אסור לחרוש עם שור וחמור יחד, בעלי כוח שונה. | לֹֽא־תַחֲרֹשׁ בְּ/שׁוֹר־וּ/בַ/חֲמֹר יַחְדָּֽו׃ ס |
| 22:11 | לֹא תִלְבַּשׁ שַֽׁעַטְנֵז צֶמֶר וּ/פִשְׁתִּים יַחְדָּֽו׃ ס | שעטנ״ז — צמר ופשתים יחד, איסור הרכבה. אסור ללבוש בגד מצמר ופשתים יחד. | לֹא תִלְבַּשׁ שַֽׁעַטְנֵז צֶמֶר וּ/פִשְׁתִּים יַחְדָּֽו׃ ס |
| 22:12 | גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּ/ךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְ/ךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּֽ/הּ׃ ס | גדיל״ים (גדילים) — ציציות. מצוות ציצית בארבע כנפות הבגד. | גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּ/ךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְ/ךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּֽ/הּ׃ ס |
| 22:13 | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּ/בָא אֵלֶי/הָ וּ/שְׂנֵאָֽ/הּ׃ | שנ״א (ושנאה) — שנאה לאחר נישואין. כשאיש נושא אישה ולאחר מכן שונא אותה. | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּ/בָא אֵלֶי/הָ וּ/שְׂנֵאָֽ/הּ׃ |
| 22:14 | וְ/שָׂם לָ/הּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְ/הוֹצִיא עָלֶי/הָ שֵׁם רָע וְ/אָמַר אֶת־הָ/אִשָּׁה הַ/זֹּאת לָקַחְתִּי וָ/אֶקְרַב אֵלֶי/הָ וְ/לֹא־מָצָאתִי לָ/הּ בְּתוּלִֽים׃ | עליל״ה (עלילת) — האשמה שקרית; בתול״ים — סימני בתולים. אם הוא מוציא עליה עלילת שווא על בתוליה. | וְ/שָׂם לָ/הּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְ/הוֹצִיא עָלֶי/הָ שֵׁם רָע וְ/אָמַר אֶת־הָ/אִשָּׁה הַ/זֹּאת לָקַחְתִּי וָ/אֶקְרַב אֵלֶי/הָ וְ/לֹא־מָצָאתִי לָ/הּ בְּתוּלִֽים׃ |
| 22:15 | וְ/לָקַח אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה וְ/אִמָּ/הּ וְ/הוֹצִיאוּ אֶת־בְּתוּלֵי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה אֶל־זִקְנֵי הָ/עִיר הַ/שָּֽׁעְרָ/ה׃ | הוצי״א (והוציאו) — הבאת ראיה. ההורים מביאים את עדות הבתולים לזקני העיר. | וְ/לָקַח אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה וְ/אִמָּ/הּ וְ/הוֹצִיאוּ אֶת־בְּתוּלֵי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה אֶל־זִקְנֵי הָ/עִיר הַ/שָּֽׁעְרָ/ה׃ |
| 22:16 | וְ/אָמַר אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעַרָה אֶל־הַ/זְּקֵנִים אֶת־בִּתִּ/י נָתַתִּי לָ/אִישׁ הַ/זֶּה לְ/אִשָּׁה וַ/יִּשְׂנָאֶֽ/הָ׃ | נת״ן (נתתי) — נתינת הבת לנישואין. האב מעיד שנתן את בתו לאיש והוא שונא אותה. | וְ/אָמַר אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעַרָה אֶל־הַ/זְּקֵנִים אֶת־בִּתִּ/י נָתַתִּי לָ/אִישׁ הַ/זֶּה לְ/אִשָּׁה וַ/יִּשְׂנָאֶֽ/הָ׃ |
| 22:17 | וְ/הִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵ/אמֹר לֹֽא־מָצָאתִי לְ/בִתְּ/ךָ בְּתוּלִים וְ/אֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּ/י וּ/פָֽרְשׂוּ הַ/שִּׂמְלָה לִ/פְנֵי זִקְנֵי הָ/עִֽיר׃ | פר״ש (ופרשו) — פריסת הבד כראיה. פורסים את הסדין כהוכחת בתוליה בפני הזקנים. | וְ/הִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵ/אמֹר לֹֽא־מָצָאתִי לְ/בִתְּ/ךָ בְּתוּלִים וְ/אֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּ/י וּ/פָֽרְשׂוּ הַ/שִּׂמְלָה לִ/פְנֵי זִקְנֵי הָ/עִֽיר׃ |
| 22:18 | וְ/לָֽקְחוּ זִקְנֵי הָֽ/עִיר־הַ/הִוא אֶת־הָ/אִישׁ וְ/יִסְּרוּ אֹתֽ/וֹ׃ | יס״ר (ויסרו) — עונש גופני. זקני העיר לוקחים את האיש ומענישים אותו. | וְ/לָֽקְחוּ זִקְנֵי הָֽ/עִיר־הַ/הִוא אֶת־הָ/אִישׁ וְ/יִסְּרוּ אֹתֽ/וֹ׃ |
| 22:19 | וְ/עָנְשׁוּ אֹת/וֹ מֵאָה כֶסֶף וְ/נָתְנוּ לַ/אֲבִי הַֽ/נַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְ/לֽ/וֹ־תִהְיֶה לְ/אִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְ/שַּׁלְּחָ/הּ כָּל־יָמָֽי/ו׃ ס | ענ״ש (וענשו) — קנס כספי; שם רע — דיבה. קנס של מאה כסף לאב הנערה, ואסור לגרשה. | וְ/עָנְשׁוּ אֹת/וֹ מֵאָה כֶסֶף וְ/נָתְנוּ לַ/אֲבִי הַֽ/נַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְ/לֽ/וֹ־תִהְיֶה לְ/אִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְ/שַּׁלְּחָ/הּ כָּל־יָמָֽי/ו׃ ס |
| 22:20 | וְ/אִם־אֱמֶת הָיָה הַ/דָּבָר הַ/זֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים ל/נער לַֽ/נַּעֲרָֽה׃ | אמ״ת (אמת) — אמיתות הטענה. אם ההאשמה מתבררת נכונה ואין סימני בתולים. | וְ/אִם־אֱמֶת הָיָה הַ/דָּבָר הַ/זֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים ל/נער לַֽ/נַּעֲרָֽה׃ |
| 22:21 | וְ/הוֹצִיאוּ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִי/הָ וּ/סְקָלוּ/הָ אַנְשֵׁי עִירָ/הּ בָּ/אֲבָנִים וָ/מֵתָה כִּֽי־עָשְׂתָה נְבָלָה בְּ/יִשְׂרָאֵל לִ/זְנוֹת בֵּית אָבִי/הָ וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ ס | נבל״ה (נבלה) — מעשה מבוזה; זנ״ה (לזנות) — זנות. עונש סקילה חמור על מעשה חמור בבית אביה. | וְ/הוֹצִיאוּ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִי/הָ וּ/סְקָלוּ/הָ אַנְשֵׁי עִירָ/הּ בָּ/אֲבָנִים וָ/מֵתָה כִּֽי־עָשְׂתָה נְבָלָה בְּ/יִשְׂרָאֵל לִ/זְנוֹת בֵּית אָבִי/הָ וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ ס |
| 22:22 | כִּֽי־יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב ׀ עִם־אִשָּׁה בְעֻֽלַת־בַּעַל וּ/מֵתוּ גַּם־שְׁנֵי/הֶם הָ/אִישׁ הַ/שֹּׁכֵב עִם־הָ/אִשָּׁה וְ/הָ/אִשָּׁה וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/יִּשְׂרָאֵֽל׃ ס | שכ״ב (שכב) — משכב אסור; בעל״ה (בעולת בעל) — אישה נשואה. ניאוף עם אישה נשואה — עונש מוות לשניהם. | כִּֽי־יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב ׀ עִם־אִשָּׁה בְעֻֽלַת־בַּעַל וּ/מֵתוּ גַּם־שְׁנֵי/הֶם הָ/אִישׁ הַ/שֹּׁכֵב עִם־הָ/אִשָּׁה וְ/הָ/אִשָּׁה וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/יִּשְׂרָאֵֽל׃ ס |
| 22:23 | כִּי יִהְיֶה נער נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְ/אִישׁ וּ/מְצָאָ/הּ אִישׁ בָּ/עִיר וְ/שָׁכַב עִמָּֽ/הּ׃ | ארש״ה (מאורשה) — אירוסין, שלב לפני נישואין. נערה מאורסת שנמצאה עם איש אחר בעיר. | כִּי יִהְיֶה נער נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְ/אִישׁ וּ/מְצָאָ/הּ אִישׁ בָּ/עִיר וְ/שָׁכַב עִמָּֽ/הּ׃ |
| 22:24 | וְ/הוֹצֵאתֶם אֶת־שְׁנֵי/הֶם אֶל־שַׁעַר ׀ הָ/עִיר הַ/הִוא וּ/סְקַלְתֶּם אֹתָ/ם בָּ/אֲבָנִים וָ/מֵתוּ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־צָעֲקָה בָ/עִיר וְ/אֶת־הָ/אִישׁ עַל־דְּבַר אֲשֶׁר־עִנָּה אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵ/הוּ וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ ס | צע״ק (צעקה) — זעקה לעזרה, נדרשת בעיר. בעיר, אי-צעקה מרמזת על הסכמה; שניהם נענשים. | וְ/הוֹצֵאתֶם אֶת־שְׁנֵי/הֶם אֶל־שַׁעַר ׀ הָ/עִיר הַ/הִוא וּ/סְקַלְתֶּם אֹתָ/ם בָּ/אֲבָנִים וָ/מֵתוּ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־צָעֲקָה בָ/עִיר וְ/אֶת־הָ/אִישׁ עַל־דְּבַר אֲשֶׁר־עִנָּה אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵ/הוּ וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ ס |
| 22:25 | וְֽ/אִם־בַּ/שָּׂדֶה יִמְצָא הָ/אִישׁ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה הַ/מְאֹרָשָׂה וְ/הֶחֱזִֽיק־בָּ/הּ הָ/אִישׁ וְ/שָׁכַב עִמָּ/הּ וּ/מֵת הָ/אִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּ/הּ לְ/בַדּֽ/וֹ׃ | חז״ק (והחזיק) — כפייה בכוח; שד״ה (בשדה) — מקום מבודד. בשדה, רק התוקף נענש כי אין מי שישמע צעקה. | וְֽ/אִם־בַּ/שָּׂדֶה יִמְצָא הָ/אִישׁ אֶת־ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה הַ/מְאֹרָשָׂה וְ/הֶחֱזִֽיק־בָּ/הּ הָ/אִישׁ וְ/שָׁכַב עִמָּ/הּ וּ/מֵת הָ/אִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּ/הּ לְ/בַדּֽ/וֹ׃ |
| 22:26 | ו/ל/נער וְ/לַֽ/נַּעֲרָה לֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין ל/נער לַֽ/נַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת כִּי כַּ/אֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵ/הוּ וּ/רְצָח/וֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ | רצ״ח (ורצחו) — השוואה לרצח כדי להצדיק חפותה. הנערה חפה מפשע כמו קורבן רצח. | ו/ל/נער וְ/לַֽ/נַּעֲרָה לֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין ל/נער לַֽ/נַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת כִּי כַּ/אֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵ/הוּ וּ/רְצָח/וֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ |
| 22:27 | כִּי בַ/שָּׂדֶה מְצָאָ/הּ צָעֲקָה ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה הַ/מְאֹרָשָׂה וְ/אֵין מוֹשִׁיעַ לָֽ/הּ׃ ס | מוש״יע (מושיע) — מציל. היא צעקה אך לא היה מי שיושיע אותה. | כִּי בַ/שָּׂדֶה מְצָאָ/הּ צָעֲקָה ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה הַ/מְאֹרָשָׂה וְ/אֵין מוֹשִׁיעַ לָֽ/הּ׃ ס |
| 22:28 | כִּֽי־יִמְצָא אִישׁ נער נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וּ/תְפָשָׂ/הּ וְ/שָׁכַב עִמָּ/הּ וְ/נִמְצָֽאוּ׃ | תפ״ש (ותפשה) — תפיסה בכוח. מקרה של נערה בתולה שאינה מאורסת שנתפסה. | כִּֽי־יִמְצָא אִישׁ נער נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וּ/תְפָשָׂ/הּ וְ/שָׁכַב עִמָּ/הּ וְ/נִמְצָֽאוּ׃ |
| 22:29 | וְ/נָתַן הָ/אִישׁ הַ/שֹּׁכֵב עִמָּ/הּ לַ/אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְ/לֽ/וֹ־תִהְיֶה לְ/אִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּ/הּ לֹא־יוּכַל שַׁלְּחָ/ה כָּל־יָמָֽי/ו׃ ס | חמישי״ם כסף — קנס כספי קבוע. התוקף משלם לאביה ונושא אותה, ואסור לגרשה. | וְ/נָתַן הָ/אִישׁ הַ/שֹּׁכֵב עִמָּ/הּ לַ/אֲבִי ה/נער הַֽ/נַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְ/לֽ/וֹ־תִהְיֶה לְ/אִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּ/הּ לֹא־יוּכַל שַׁלְּחָ/ה כָּל־יָמָֽי/ו׃ ס |
| 23:1 | לֹא־יִקַּח אִישׁ אֶת־אֵשֶׁת אָבִי/ו וְ/לֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִֽי/ו׃ ס | כנ״ף (כנף אביו) — כיסוי, סמל למעמד אישה. איסור נישואין לאישת האב. | לֹא־יִקַּח אִישׁ אֶת־אֵשֶׁת אָבִי/ו וְ/לֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִֽי/ו׃ ס |
| 23:2 | לֹֽא־יָבֹא פְצֽוּעַ־דַּכָּא וּ/כְרוּת שָׁפְכָה בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס | פצוע-דכ״א — פגיעה גופנית; קה״ל — קהילה, ציבור. מגבלה על כניסה לקהל בשל פגיעה גופנית. | לֹֽא־יָבֹא פְצֽוּעַ־דַּכָּא וּ/כְרוּת שָׁפְכָה בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס |
| 23:3 | לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּ/קְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא ל/וֹ בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס | ממז״ר — צאצא מקשר אסור. מגבלת דורות על ממזר בקהל. | לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּ/קְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא ל/וֹ בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס |
| 23:4 | לֹֽא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּ/מוֹאָבִי בִּ/קְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָ/הֶם בִּ/קְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָֽם׃ | עמונ״י/מואב״י — עמים שכנים. מגבלה קבועה על עמון ומואב בקהל, ללא הגבלת דורות. | לֹֽא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּ/מוֹאָבִי בִּ/קְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָ/הֶם בִּ/קְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָֽם׃ |
| 23:5 | עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְ/כֶם בַּ/לֶּחֶם וּ/בַ/מַּיִם בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָיִם וַ/אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶי/ךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִ/פְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְ/קַֽלְלֶֽ/ךָּ׃ | קד״ם (קדמו) — קבלת פנים; שכ״ר (שכר) — שכירת שירות. הסיבה: לא קידמו את ישראל בלחם ומים ושכרו את בלעם לקלל. | עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְ/כֶם בַּ/לֶּחֶם וּ/בַ/מַּיִם בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָיִם וַ/אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶי/ךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִ/פְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְ/קַֽלְלֶֽ/ךָּ׃ |
| 23:6 | וְ/לֹֽא־אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לִ/שְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַ/יַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְּ/ךָ אֶת־הַ/קְּלָלָה לִ/בְרָכָה כִּי אֲהֵֽבְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶֽי/ךָ׃ | הפ״ך (ויהפך) — היפוך, שינוי כיוון. ה' הפך את הקללה לברכה מאהבתו לישראל. | וְ/לֹֽא־אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לִ/שְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַ/יַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְּ/ךָ אֶת־הַ/קְּלָלָה לִ/בְרָכָה כִּי אֲהֵֽבְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶֽי/ךָ׃ |
| 23:7 | לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָ/ם וְ/טֹבָתָ/ם כָּל־יָמֶי/ךָ לְ/עוֹלָֽם׃ ס | דר״ש (תדרש) — חיפוש יזום. איסור לחפש את שלומם או טובתם. | לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָ/ם וְ/טֹבָתָ/ם כָּל־יָמֶי/ךָ לְ/עוֹלָֽם׃ ס |
רביעית עלייה דברים 23:8-23:24
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 23:8 | לֹֽא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִי/ךָ הוּא ס לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְ/אַרְצֽ/וֹ׃ | תע״ב (תתעב) — תיעוב, שנאה עמוקה; אח (אחיך) — קרבה. אין לתעב את האדומי (אח) ואת המצרי (בשל הכנסת אורחים לשעבר). | לֹֽא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִי/ךָ הוּא ס לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְ/אַרְצֽ/וֹ׃ |
| 23:9 | בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָ/הֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָ/הֶם בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס | דור שלישי — שלושה דורות כתקופת מעבר. צאצאי אדום ומצרים יכולים להיכנס בקהל בדור השלישי. | בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָ/הֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָ/הֶם בִּ/קְהַל יְהוָֽה׃ ס |
| 23:10 | כִּֽי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶי/ךָ וְ/נִשְׁמַרְתָּ מִ/כֹּל דָּבָר רָֽע׃ | מחנ״ה (מחנה) — מחנה צבאי. בעת יציאה למלחמה יש להישמר מכל דבר רע. | כִּֽי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶי/ךָ וְ/נִשְׁמַרְתָּ מִ/כֹּל דָּבָר רָֽע׃ |
| 23:11 | כִּֽי־יִהְיֶה בְ/ךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִ/קְּרֵה־לָיְלָה וְ/יָצָא אֶל־מִ/חוּץ לַֽ/מַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַֽ/מַּחֲנֶֽה׃ | מקר״ה לילה — מקרה לילי, טומאה זמנית. מי שנטמא בלילה יוצא זמנית מהמחנה. | כִּֽי־יִהְיֶה בְ/ךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִ/קְּרֵה־לָיְלָה וְ/יָצָא אֶל־מִ/חוּץ לַֽ/מַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַֽ/מַּחֲנֶֽה׃ |
| 23:12 | וְ/הָיָה לִ/פְנֽוֹת־עֶרֶב יִרְחַץ בַּ/מָּיִם וּ/כְ/בֹא הַ/שֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַֽ/מַּחֲנֶה׃ | רח״ץ (ירחץ) — טבילה, טהרה. הוא טובל וחוזר עם שקיעת השמש. | וְ/הָיָה לִ/פְנֽוֹת־עֶרֶב יִרְחַץ בַּ/מָּיִם וּ/כְ/בֹא הַ/שֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַֽ/מַּחֲנֶה׃ |
| 23:13 | וְ/יָד תִּהְיֶה לְ/ךָ מִ/חוּץ לַֽ/מַּחֲנֶה וְ/יָצָאתָ שָׁמָּ/ה חֽוּץ׃ | יד (ויד) — מקום מיועד, שטח פרטי. יש לייעד מקום מחוץ למחנה לצרכים. | וְ/יָד תִּהְיֶה לְ/ךָ מִ/חוּץ לַֽ/מַּחֲנֶה וְ/יָצָאתָ שָׁמָּ/ה חֽוּץ׃ |
| 23:14 | וְ/יָתֵד תִּהְיֶה לְ/ךָ עַל־אֲזֵנֶ/ךָ וְ/הָיָה בְּ/שִׁבְתְּ/ךָ חוּץ וְ/חָפַרְתָּה בָ/הּ וְ/שַׁבְתָּ וְ/כִסִּיתָ אֶת־צֵאָתֶֽ/ךָ׃ | יתד — כלי חפירה; כס״ה (וכסית) — כיסוי. שימוש ביתד לכיסוי הצואה כדי לשמור על טוהר המחנה. | וְ/יָתֵד תִּהְיֶה לְ/ךָ עַל־אֲזֵנֶ/ךָ וְ/הָיָה בְּ/שִׁבְתְּ/ךָ חוּץ וְ/חָפַרְתָּה בָ/הּ וְ/שַׁבְתָּ וְ/כִסִּיתָ אֶת־צֵאָתֶֽ/ךָ׃ |
| 23:15 | כִּי יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מִתְהַלֵּךְ ׀ בְּ/קֶרֶב מַחֲנֶ/ךָ לְ/הַצִּֽילְ/ךָ וְ/לָ/תֵת אֹיְבֶי/ךָ לְ/פָנֶי/ךָ וְ/הָיָה מַחֲנֶי/ךָ קָדוֹשׁ וְ/לֹֽא־יִרְאֶה בְ/ךָ עֶרְוַת דָּבָר וְ/שָׁב מֵ/אַחֲרֶֽי/ךָ׃ ס | מתהל״ך (מתהלך) — נוכחות מתמדת; קד״ש (קדוש) — קדושה. המחנה קדוש כי ה' מתהלך בתוכו; אין להראות דבר בלתי הולם. | כִּי יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מִתְהַלֵּךְ ׀ בְּ/קֶרֶב מַחֲנֶ/ךָ לְ/הַצִּֽילְ/ךָ וְ/לָ/תֵת אֹיְבֶי/ךָ לְ/פָנֶי/ךָ וְ/הָיָה מַחֲנֶי/ךָ קָדוֹשׁ וְ/לֹֽא־יִרְאֶה בְ/ךָ עֶרְוַת דָּבָר וְ/שָׁב מֵ/אַחֲרֶֽי/ךָ׃ ס |
| 23:16 | לֹא־תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָי/ו אֲשֶׁר־יִנָּצֵל אֵלֶי/ךָ מֵ/עִם אֲדֹנָֽי/ו׃ | יצ״ל (ינצל) — הצלה, בריחה. איסור להסגיר עבד בורח לאדונו. | לֹא־תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָי/ו אֲשֶׁר־יִנָּצֵל אֵלֶי/ךָ מֵ/עִם אֲדֹנָֽי/ו׃ |
| 23:17 | עִמְּ/ךָ יֵשֵׁב בְּ/קִרְבְּ/ךָ בַּ/מָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּ/אַחַד שְׁעָרֶי/ךָ בַּ/טּוֹב ל/וֹ לֹא תּוֹנֶֽ/נּוּ׃ ס | טוב לו — לפי רצונו החופשי; תונ״ה — הונאה, לחץ. העבד הבורח בוחר היכן לגור ואסור להונות אותו. | עִמְּ/ךָ יֵשֵׁב בְּ/קִרְבְּ/ךָ בַּ/מָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּ/אַחַד שְׁעָרֶי/ךָ בַּ/טּוֹב ל/וֹ לֹא תּוֹנֶֽ/נּוּ׃ ס |
| 23:18 | לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִ/בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְ/לֹֽא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִ/בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ | קדש״ה/קד״ש — זנות פולחנית אסורה. איסור מוחלט על זנות פולחנית בישראל. | לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִ/בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְ/לֹֽא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִ/בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
| 23:19 | לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּ/מְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְ/כָל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ גַּם־שְׁנֵי/הֶֽם׃ | אתנ״ן זונה — תשלום עבור זנות; מחיר כלב — השוואה מבזה. אסור להביא רווחים מזנות כנדר לבית ה'. | לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּ/מְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְ/כָל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ גַּם־שְׁנֵי/הֶֽם׃ |
| 23:20 | לֹא־תַשִּׁיךְ לְ/אָחִי/ךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּֽׁךְ׃ | נש״ך (נשך) — ריבית, מלשון נשיכה. איסור לגבות ריבית מאח, בכל סוג הלוואה. | לֹא־תַשִּׁיךְ לְ/אָחִי/ךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּֽׁךְ׃ |
| 23:21 | לַ/נָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּ/לְ/אָחִי/ךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/כֹל מִשְׁלַח יָדֶ/ךָ עַל־הָ/אָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּ/ה לְ/רִשְׁתָּֽ/הּ׃ ס | נכר״י (לנכרי) — זר, לא-ישראלי. מותר לגבות ריבית מנכרי אך לא מאח. | לַ/נָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּ/לְ/אָחִי/ךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/כֹל מִשְׁלַח יָדֶ/ךָ עַל־הָ/אָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּ/ה לְ/רִשְׁתָּֽ/הּ׃ ס |
| 23:22 | כִּֽי־תִדֹּר נֶדֶר לַ/יהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לֹא תְאַחֵר לְ/שַׁלְּמ/וֹ כִּֽי־דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁ/נּוּ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מֵֽ/עִמָּ/ךְ וְ/הָיָה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ | נד״ר (תדור) — נדר, הבטחה לה'. יש לשלם נדר במהירות שכן ה' דורש אותו. | כִּֽי־תִדֹּר נֶדֶר לַ/יהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לֹא תְאַחֵר לְ/שַׁלְּמ/וֹ כִּֽי־דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁ/נּוּ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מֵֽ/עִמָּ/ךְ וְ/הָיָה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ |
| 23:23 | וְ/כִי תֶחְדַּל לִ/נְדֹּר לֹֽא־יִהְיֶה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ | חד״ל (תחדל) — הימנעות. מי שנמנע מנדר אינו נענש בחטא. | וְ/כִי תֶחְדַּל לִ/נְדֹּר לֹֽא־יִהְיֶה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ |
| 23:24 | מוֹצָא שְׂפָתֶי/ךָ תִּשְׁמֹר וְ/עָשִׂיתָ כַּ/אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַ/יהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּ/פִֽי/ךָ׃ ס | מוצ״א שפתיך — מה שנאמר בפה. יש לקיים כל מה שהובטח בפה כנדבה. | מוֹצָא שְׂפָתֶי/ךָ תִּשְׁמֹר וְ/עָשִׂיתָ כַּ/אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַ/יהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּ/פִֽי/ךָ׃ ס |
חמישית עלייה דברים 23:25-24:4
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 23:25 | כִּי תָבֹא בְּ/כֶרֶם רֵעֶ/ךָ וְ/אָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּ/נַפְשְׁ/ךָ שָׂבְעֶ/ךָ וְ/אֶֽל־כֶּלְיְ/ךָ לֹא תִתֵּֽן׃ ס | שב״ע (שבעך) — שובע; כל״י (כליך) — כלי אחסון. מותר לאכול ענבים בכרם רעך אך לא לקחת בכלי. | כִּי תָבֹא בְּ/כֶרֶם רֵעֶ/ךָ וְ/אָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּ/נַפְשְׁ/ךָ שָׂבְעֶ/ךָ וְ/אֶֽל־כֶּלְיְ/ךָ לֹא תִתֵּֽן׃ ס |
| 23:26 | כִּי תָבֹא בְּ/קָמַת רֵעֶ/ךָ וְ/קָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּ/יָדֶ/ךָ וְ/חֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶֽ/ךָ׃ ס | קמ״ה (קמת) — תבואה עומדת; חרמש — כלי קציר. מותר לקטוף מלילות ביד אך לא להביא חרמש לשדה רעך. | כִּי תָבֹא בְּ/קָמַת רֵעֶ/ךָ וְ/קָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּ/יָדֶ/ךָ וְ/חֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶֽ/ךָ׃ ס |
| 24:1 | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּ/בְעָלָ/הּ וְ/הָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּ/עֵינָי/ו כִּי־מָצָא בָ/הּ עֶרְוַת דָּבָר וְ/כָתַב לָ/הּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְ/נָתַן בְּ/יָדָ/הּ וְ/שִׁלְּחָ/הּ מִ/בֵּיתֽ/וֹ׃ | ער״ו (ערות דבר) — דבר בלתי הולם; ספר כריתות — גט. כתיבת גט כשהאישה אינה מוצאת חן בעיני בעלה. | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּ/בְעָלָ/הּ וְ/הָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּ/עֵינָי/ו כִּי־מָצָא בָ/הּ עֶרְוַת דָּבָר וְ/כָתַב לָ/הּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְ/נָתַן בְּ/יָדָ/הּ וְ/שִׁלְּחָ/הּ מִ/בֵּיתֽ/וֹ׃ |
| 24:2 | וְ/יָצְאָה מִ/בֵּית/וֹ וְ/הָלְכָה וְ/הָיְתָה לְ/אִישׁ־אַחֵֽר׃ | יצ״א (ויצאה) — עזיבת הבית לאחר הגט. לאחר הגט היא חופשית להינשא לאיש אחר. | וְ/יָצְאָה מִ/בֵּית/וֹ וְ/הָלְכָה וְ/הָיְתָה לְ/אִישׁ־אַחֵֽר׃ |
| 24:3 | וּ/שְׂנֵאָ/הּ הָ/אִישׁ הָ/אַחֲרוֹן וְ/כָתַב לָ/הּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְ/נָתַן בְּ/יָדָ/הּ וְ/שִׁלְּחָ/הּ מִ/בֵּית/וֹ אוֹ כִי יָמוּת הָ/אִישׁ הָ/אַחֲרוֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ/הּ ל/וֹ לְ/אִשָּֽׁה׃ | שנ״א (ושנאה) — שנאת הבעל השני. אם גם הבעל השני מגרש אותה או מת. | וּ/שְׂנֵאָ/הּ הָ/אִישׁ הָ/אַחֲרוֹן וְ/כָתַב לָ/הּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְ/נָתַן בְּ/יָדָ/הּ וְ/שִׁלְּחָ/הּ מִ/בֵּית/וֹ אוֹ כִי יָמוּת הָ/אִישׁ הָ/אַחֲרוֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ/הּ ל/וֹ לְ/אִשָּֽׁה׃ |
| 24:4 | לֹא־יוּכַל בַּעְלָ/הּ הָ/רִאשׁוֹן אֲשֶֽׁר־שִׁלְּחָ/הּ לָ/שׁוּב לְ/קַחְתָּ/הּ לִ/הְיוֹת ל/וֹ לְ/אִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּֽי־תוֹעֵבָה הִוא לִ/פְנֵי יְהוָה וְ/לֹא תַחֲטִיא אֶת־הָ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָֽה׃ ס | טמ״א (הטמאה) — טומאה; תוע״בה — תיעוב. אסור לבעל הראשון להחזירה אחרי נישואיה השניים. | לֹא־יוּכַל בַּעְלָ/הּ הָ/רִאשׁוֹן אֲשֶֽׁר־שִׁלְּחָ/הּ לָ/שׁוּב לְ/קַחְתָּ/הּ לִ/הְיוֹת ל/וֹ לְ/אִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּֽי־תוֹעֵבָה הִוא לִ/פְנֵי יְהוָה וְ/לֹא תַחֲטִיא אֶת־הָ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָֽה׃ ס |
שישית עלייה דברים 24:5-24:13
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 24:5 | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּ/צָּבָא וְ/לֹא־יַעֲבֹר עָלָי/ו לְ/כָל־דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְ/בֵית/וֹ שָׁנָה אֶחָת וְ/שִׂמַּח אֶת־אִשְׁתּ/וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ ס | נק״י (נקי) — פטור, חופשי מחובה. חתן חדש פטור משירות צבאי לשנה אחת לשמח את אשתו. | כִּֽי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּ/צָּבָא וְ/לֹא־יַעֲבֹר עָלָי/ו לְ/כָל־דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְ/בֵית/וֹ שָׁנָה אֶחָת וְ/שִׂמַּח אֶת־אִשְׁתּ/וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ ס |
| 24:6 | לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָ/רָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵֽל׃ ס | רח״ים (רחיים) — אבן ריחיים לטחינה. אסור למשכן כלי המפרנס את חיי האדם. | לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָ/רָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵֽל׃ ס |
| 24:7 | כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵ/אֶחָי/ו מִ/בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְ/הִתְעַמֶּר־בּ/וֹ וּ/מְכָר/וֹ וּ/מֵת הַ/גַּנָּב הַ/הוּא וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ | גנ״ב (גנב) — חטיפת אדם; נפש — אדם. חוטף אדם ומוכרו כעבד — עונש מוות. | כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵ/אֶחָי/ו מִ/בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְ/הִתְעַמֶּר־בּ/וֹ וּ/מְכָר/וֹ וּ/מֵת הַ/גַּנָּב הַ/הוּא וּ/בִֽעַרְתָּ הָ/רָע מִ/קִּרְבֶּֽ/ךָ׃ |
| 24:8 | הִשָּׁמֶר בְּ/נֶֽגַע־הַ/צָּרַעַת לִ/שְׁמֹר מְאֹד וְ/לַ/עֲשׂוֹת כְּ/כֹל אֲשֶׁר־יוֹרוּ אֶתְ/כֶם הַ/כֹּהֲנִים הַ/לְוִיִּם כַּ/אֲשֶׁר צִוִּיתִ/ם תִּשְׁמְרוּ לַ/עֲשֽׂוֹת׃ ס | צרע״ת — נגע צרעת; שמ״ר (השמר) — זהירות. יש לשמור בקפדנות על הוראות הכהנים בנגע הצרעת. | הִשָּׁמֶר בְּ/נֶֽגַע־הַ/צָּרַעַת לִ/שְׁמֹר מְאֹד וְ/לַ/עֲשׂוֹת כְּ/כֹל אֲשֶׁר־יוֹרוּ אֶתְ/כֶם הַ/כֹּהֲנִים הַ/לְוִיִּם כַּ/אֲשֶׁר צִוִּיתִ/ם תִּשְׁמְרוּ לַ/עֲשֽׂוֹת׃ ס |
| 24:9 | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְ/מִרְיָם בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ ס | זכ״ר (זכור) — זיכרון היסטורי. יש לזכור את עונש מרים כדוגמה לחומרת לשון הרע. | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ לְ/מִרְיָם בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ ס |
| 24:10 | כִּֽי־תַשֶּׁה בְ/רֵֽעֲ/ךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּית/וֹ לַ/עֲבֹט עֲבֹטֽ/וֹ׃ | עבט (עבוט) — משכון. אסור להיכנס לבית הלווה כדי לקחת משכון. | כִּֽי־תַשֶּׁה בְ/רֵֽעֲ/ךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּית/וֹ לַ/עֲבֹט עֲבֹטֽ/וֹ׃ |
| 24:11 | בַּ/חוּץ תַּעֲמֹד וְ/הָ/אִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה ב/וֹ יוֹצִיא אֵלֶי/ךָ אֶֽת־הַ/עֲבוֹט הַ/חֽוּצָ/ה׃ | חוצ״ה (בחוץ) — מחוץ לבית. יש להמתין בחוץ עד שהלווה יוציא את המשכון. | בַּ/חוּץ תַּעֲמֹד וְ/הָ/אִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה ב/וֹ יוֹצִיא אֵלֶי/ךָ אֶֽת־הַ/עֲבוֹט הַ/חֽוּצָ/ה׃ |
| 24:12 | וְ/אִם־אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּ/עֲבֹטֽ/וֹ׃ | עני (איש עני) — עוני, מצב כלכלי קשה. אם הלווה עני, אין לשמור את משכונו כל הלילה. | וְ/אִם־אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּ/עֲבֹטֽ/וֹ׃ |
| 24:13 | הָשֵׁב תָּשִׁיב ל/וֹ אֶֽת־הַ/עֲבוֹט כְּ/בֹא הַ/שֶּׁמֶשׁ וְ/שָׁכַב בְּ/שַׂלְמָת/וֹ וּ/בֵֽרֲכֶ/ךָּ וּ/לְ/ךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִ/פְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶֽי/ךָ׃ ס | השב תשי״ב — החזרה מיידית. החזרת המשכון עם שקיעת השמש נחשבת לצדקה. | הָשֵׁב תָּשִׁיב ל/וֹ אֶֽת־הַ/עֲבוֹט כְּ/בֹא הַ/שֶּׁמֶשׁ וְ/שָׁכַב בְּ/שַׂלְמָת/וֹ וּ/בֵֽרֲכֶ/ךָּ וּ/לְ/ךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִ/פְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶֽי/ךָ׃ ס |
שביעית עלייה דברים 24:14-25:19
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 24:14 | לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְ/אֶבְיוֹן מֵ/אַחֶי/ךָ אוֹ מִ/גֵּרְ/ךָ אֲשֶׁר בְּ/אַרְצְ/ךָ בִּ/שְׁעָרֶֽי/ךָ׃ | עש״ק (תעשוק) — ניצול, עושק; שכ״יר — שכיר יום. איסור לעשוק פועל עני, בין ישראלי בין גר. | לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְ/אֶבְיוֹן מֵ/אַחֶי/ךָ אוֹ מִ/גֵּרְ/ךָ אֲשֶׁר בְּ/אַרְצְ/ךָ בִּ/שְׁעָרֶֽי/ךָ׃ |
| 24:15 | בְּ/יוֹמ/וֹ תִתֵּן שְׂכָר/וֹ וְֽ/לֹא־תָבוֹא עָלָי/ו הַ/שֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְ/אֵלָי/ו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁ/וֹ וְ/לֹֽא־יִקְרָא עָלֶי/ךָ אֶל־יְהוָה וְ/הָיָה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ ס | שכ״ר (שכרו) — שכר עבודה. יש לשלם שכר באותו יום לפני שקיעת השמש. | בְּ/יוֹמ/וֹ תִתֵּן שְׂכָר/וֹ וְֽ/לֹא־תָבוֹא עָלָי/ו הַ/שֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְ/אֵלָי/ו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁ/וֹ וְ/לֹֽא־יִקְרָא עָלֶי/ךָ אֶל־יְהוָה וְ/הָיָה בְ/ךָ חֵֽטְא׃ ס |
| 24:16 | לֹֽא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּ/בָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת אִיש בְּ/חֶטְא/וֹ יוּמָֽתוּ׃ ס | אב״ות/בנ״ים — אחריות אישית מול אחריות משפחתית. כל אדם נענש רק על חטאו שלו, לא על חטא קרובו. | לֹֽא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּ/בָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת אִיש בְּ/חֶטְא/וֹ יוּמָֽתוּ׃ ס |
| 24:17 | לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְ/לֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָֽה׃ | מטה משפ״ט — עיוות דין. איסור לעוות דין של גר או יתום, או למשכן בגד אלמנה. | לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְ/לֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָֽה׃ |
| 24:18 | וְ/זָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּ/מִצְרַיִם וַֽ/יִּפְדְּ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מִ/שָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּ/ךָ לַ/עֲשׂוֹת אֶת־הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ ס | זכ״ר (וזכרת) — זיכרון יציאת מצרים כמניע מוסרי. הזיכרון מחייב רגישות כלפי החלשים בחברה. | וְ/זָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּ/מִצְרַיִם וַֽ/יִּפְדְּ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ מִ/שָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּ/ךָ לַ/עֲשׂוֹת אֶת־הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ ס |
| 24:19 | כִּי תִקְצֹר קְצִֽירְ/ךָ בְ/שָׂדֶ/ךָ וְ/שָֽׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּ/שָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְ/קַחְתּ/וֹ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/כֹל מַעֲשֵׂה יָדֶֽי/ךָ׃ | עומ״ר (עמר) — אלומת תבואה שנשכחה. עומר שנשכח בשדה שייך לגר, ליתום ולאלמנה. | כִּי תִקְצֹר קְצִֽירְ/ךָ בְ/שָׂדֶ/ךָ וְ/שָֽׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּ/שָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְ/קַחְתּ/וֹ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְ/ךָ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ בְּ/כֹל מַעֲשֵׂה יָדֶֽי/ךָ׃ |
| 24:20 | כִּי תַחְבֹּט זֵֽיתְ/ךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶי/ךָ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶֽה׃ ס | פא״ר (תפאר) — חיפוש חוזר בענפים. אין לחזור ולקטוף זיתים שנותרו; הם לנזקקים. | כִּי תַחְבֹּט זֵֽיתְ/ךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶי/ךָ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶֽה׃ ס |
| 24:21 | כִּי תִבְצֹר כַּרְמְ/ךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶי/ךָ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶֽה׃ | על״ל (תעולל) — עוללות, שאריות בציר. אין לחזור ולבצור את מה שנשאר בכרם. | כִּי תִבְצֹר כַּרְמְ/ךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶי/ךָ לַ/גֵּר לַ/יָּתוֹם וְ/לָ/אַלְמָנָה יִהְיֶֽה׃ |
| 24:22 | וְ/זָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּ/אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּ/ךָ לַ/עֲשׂוֹת אֶת־הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ ס | עב״ד (עבד) — עבדות במצרים כזיכרון מכונן. חזרה על מוטיב הזיכרון כבסיס לחוקי הצדקה. | וְ/זָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּ/אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּ/ךָ לַ/עֲשׂוֹת אֶת־הַ/דָּבָר הַ/זֶּֽה׃ ס |
| 25:1 | כִּֽי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְ/נִגְּשׁוּ אֶל־הַ/מִּשְׁפָּט וּ/שְׁפָטוּ/ם וְ/הִצְדִּיקוּ אֶת־הַ/צַּדִּיק וְ/הִרְשִׁיעוּ אֶת־הָ/רָשָֽׁע׃ | צד״ק/רש״ע — צדק והרשעה במשפט. בית דין מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע. | כִּֽי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְ/נִגְּשׁוּ אֶל־הַ/מִּשְׁפָּט וּ/שְׁפָטוּ/ם וְ/הִצְדִּיקוּ אֶת־הַ/צַּדִּיק וְ/הִרְשִׁיעוּ אֶת־הָ/רָשָֽׁע׃ |
| 25:2 | וְ/הָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָ/רָשָׁע וְ/הִפִּיל/וֹ הַ/שֹּׁפֵט וְ/הִכָּה/וּ לְ/פָנָי/ו כְּ/דֵי רִשְׁעָת/וֹ בְּ/מִסְפָּֽר׃ | הכ״ה (והכהו) — הלקאה כעונש. השופט קובע מספר מלקות לפי חומרת האשמה. | וְ/הָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָ/רָשָׁע וְ/הִפִּיל/וֹ הַ/שֹּׁפֵט וְ/הִכָּה/וּ לְ/פָנָי/ו כְּ/דֵי רִשְׁעָת/וֹ בְּ/מִסְפָּֽר׃ |
| 25:3 | אַרְבָּעִים יַכֶּ/נּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְ/הַכֹּת/וֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְ/נִקְלָה אָחִי/ךָ לְ/עֵינֶֽי/ךָ׃ ס | ארבעי״ם — מספר קבוע כמקסימום. מגבלת ארבעים מלקות כדי לשמור על כבוד הנענש. | אַרְבָּעִים יַכֶּ/נּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְ/הַכֹּת/וֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְ/נִקְלָה אָחִי/ךָ לְ/עֵינֶֽי/ךָ׃ ס |
| 25:4 | לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּ/דִישֽׁ/וֹ׃ ס | חס״ם (תחסם) — חסימת פה, מניעת אכילה. אסור לחסום פי שור בזמן דיש כדי שיוכל לאכול. | לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּ/דִישֽׁ/וֹ׃ ס |
| 25:5 | כִּֽי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּ/מֵת אַחַד מֵ/הֶם וּ/בֵן אֵֽין־ל/וֹ לֹֽא־תִהְיֶה אֵֽשֶׁת־הַ/מֵּת הַ/חוּצָ/ה לְ/אִישׁ זָר יְבָמָ/הּ יָבֹא עָלֶי/הָ וּ/לְקָחָ/הּ ל/וֹ לְ/אִשָּׁה וְ/יִבְּמָֽ/הּ׃ | יב״ם (יבמה) — נישואי ייבום לאלמנה ללא בנים. אח המת ללא בן — אחיו נושא את אלמנתו להמשך שם. | כִּֽי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּ/מֵת אַחַד מֵ/הֶם וּ/בֵן אֵֽין־ל/וֹ לֹֽא־תִהְיֶה אֵֽשֶׁת־הַ/מֵּת הַ/חוּצָ/ה לְ/אִישׁ זָר יְבָמָ/הּ יָבֹא עָלֶי/הָ וּ/לְקָחָ/הּ ל/וֹ לְ/אִשָּׁה וְ/יִבְּמָֽ/הּ׃ |
| 25:6 | וְ/הָיָה הַ/בְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִי/ו הַ/מֵּת וְ/לֹֽא־יִמָּחֶה שְׁמ/וֹ מִ/יִּשְׂרָאֵֽל׃ | בכ״ר (הבכור) — המשכיות שם המת. הבן הראשון מהייבום נושא את שם האח המת. | וְ/הָיָה הַ/בְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִי/ו הַ/מֵּת וְ/לֹֽא־יִמָּחֶה שְׁמ/וֹ מִ/יִּשְׂרָאֵֽל׃ |
| 25:7 | וְ/אִם־לֹא יַחְפֹּץ הָ/אִישׁ לָ/קַחַת אֶת־יְבִמְתּ/וֹ וְ/עָלְתָה יְבִמְתּ/וֹ הַ/שַּׁעְרָ/ה אֶל־הַ/זְּקֵנִים וְ/אָֽמְרָה מֵאֵין יְבָמִ/י לְ/הָקִים לְ/אָחִי/ו שֵׁם בְּ/יִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִֽ/י׃ | מא״ן (מאן) — סירוב. אם היבם מסרב, האלמנה פונה לזקני העיר. | וְ/אִם־לֹא יַחְפֹּץ הָ/אִישׁ לָ/קַחַת אֶת־יְבִמְתּ/וֹ וְ/עָלְתָה יְבִמְתּ/וֹ הַ/שַּׁעְרָ/ה אֶל־הַ/זְּקֵנִים וְ/אָֽמְרָה מֵאֵין יְבָמִ/י לְ/הָקִים לְ/אָחִי/ו שֵׁם בְּ/יִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִֽ/י׃ |
| 25:8 | וְ/קָֽרְאוּ־ל/וֹ זִקְנֵי־עִיר/וֹ וְ/דִבְּרוּ אֵלָי/ו וְ/עָמַד וְ/אָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְ/קַחְתָּֽ/הּ׃ | עמ״ד (ועמד) — התעקשות בסירוב. הזקנים מנסים לשכנע את היבם המסרב. | וְ/קָֽרְאוּ־ל/וֹ זִקְנֵי־עִיר/וֹ וְ/דִבְּרוּ אֵלָי/ו וְ/עָמַד וְ/אָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְ/קַחְתָּֽ/הּ׃ |
| 25:9 | וְ/נִגְּשָׁה יְבִמְתּ/וֹ אֵלָי/ו לְ/עֵינֵי הַ/זְּקֵנִים וְ/חָלְצָה נַעֲל/וֹ מֵ/עַל רַגְל/וֹ וְ/יָרְקָה בְּ/פָנָי/ו וְ/עָֽנְתָה וְ/אָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָ/אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִֽי/ו | חלצ״ה (וחלצה) — הסרת נעל, טקס פומבי. טקס חליצה: הסרת נעל ורקיקה כביטוי לגנאי הסירוב. | וְ/נִגְּשָׁה יְבִמְתּ/וֹ אֵלָי/ו לְ/עֵינֵי הַ/זְּקֵנִים וְ/חָלְצָה נַעֲל/וֹ מֵ/עַל רַגְל/וֹ וְ/יָרְקָה בְּ/פָנָי/ו וְ/עָֽנְתָה וְ/אָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָ/אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִֽי/ו |
| 25:10 | וְ/נִקְרָא שְׁמ/וֹ בְּ/יִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַ/נָּֽעַל׃ ס | חל״ץ הנעל — כינוי לתוצאת הסירוב. המסרב מכונה 'בית חלוץ הנעל' לדראון. | וְ/נִקְרָא שְׁמ/וֹ בְּ/יִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַ/נָּֽעַל׃ ס |
| 25:11 | כִּֽי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְ/אָחִי/ו וְ/קָֽרְבָה אֵשֶׁת הָֽ/אֶחָד לְ/הַצִּיל אֶת־אִישָׁ/הּ מִ/יַּד מַכֵּה/וּ וְ/שָׁלְחָה יָדָ/הּ וְ/הֶחֱזִיקָה בִּ/מְבֻשָֽׁי/ו׃ | מבוש״ים — איברי המין, לשון נקייה. אישה המצילה את בעלה בדרך פוגענית נענשת. | כִּֽי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְ/אָחִי/ו וְ/קָֽרְבָה אֵשֶׁת הָֽ/אֶחָד לְ/הַצִּיל אֶת־אִישָׁ/הּ מִ/יַּד מַכֵּה/וּ וְ/שָׁלְחָה יָדָ/הּ וְ/הֶחֱזִיקָה בִּ/מְבֻשָֽׁי/ו׃ |
| 25:12 | וְ/קַצֹּתָה אֶת־כַּפָּ/הּ לֹא תָחוֹס עֵינֶֽ/ךָ׃ ס | קצ״ץ (וקצתה) — כריתה כעונש. עונש חמור על תפיסה במקום רגיש בקרב. | וְ/קַצֹּתָה אֶת־כַּפָּ/הּ לֹא תָחוֹס עֵינֶֽ/ךָ׃ ס |
| 25:13 | לֹֽא־יִהְיֶה לְ/ךָ בְּ/כִֽיסְ/ךָ אֶבֶן וָ/אָבֶן גְּדוֹלָה וּ/קְטַנָּֽה׃ ס | אב״ן ואב״ן — משקלות שונות, רמייה. איסור החזקת משקלות כפולים לרמאות. | לֹֽא־יִהְיֶה לְ/ךָ בְּ/כִֽיסְ/ךָ אֶבֶן וָ/אָבֶן גְּדוֹלָה וּ/קְטַנָּֽה׃ ס |
| 25:14 | לֹא־יִהְיֶה לְ/ךָ בְּ/בֵיתְ/ךָ אֵיפָה וְ/אֵיפָה גְּדוֹלָה וּ/קְטַנָּֽה׃ | איפ״ה ואיפ״ה — מידות שונות, רמייה. איסור החזקת מידות כפולות. | לֹא־יִהְיֶה לְ/ךָ בְּ/בֵיתְ/ךָ אֵיפָה וְ/אֵיפָה גְּדוֹלָה וּ/קְטַנָּֽה׃ |
| 25:15 | אֶבֶן שְׁלֵמָה וָ/צֶדֶק יִֽהְיֶה־לָּ/ךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָ/צֶדֶק יִֽהְיֶה־לָּ/ךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶי/ךָ עַל הָֽ/אֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לָֽ/ךְ׃ | של״ם וצד״ק — שלמות ויושר במידה. משקל ומידה מדויקים מבטיחים אריכות ימים בארץ. | אֶבֶן שְׁלֵמָה וָ/צֶדֶק יִֽהְיֶה־לָּ/ךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָ/צֶדֶק יִֽהְיֶה־לָּ/ךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶי/ךָ עַל הָֽ/אֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לָֽ/ךְ׃ |
| 25:16 | כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָֽוֶל׃ פ | עו״ל (עושה עול) — עוול, אי-יושר. רמאות במידות היא תועבה לה'. | כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָֽוֶל׃ פ |
| 25:17 | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְ/ךָ עֲמָלֵק בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ | זכ״ר (זכור) — ציווי זיכרון תמידי. מצווה לזכור את מעשה עמלק בצאת ישראל ממצרים. | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְ/ךָ עֲמָלֵק בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ |
| 25:18 | אֲשֶׁר קָֽרְ/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ וַ/יְזַנֵּב בְּ/ךָ כָּל־הַ/נֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶי/ךָ וְ/אַתָּה עָיֵף וְ/יָגֵעַ וְ/לֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים׃ | זנ״ב (ויזנב) — התקפה מהעורף על החלשים. עמלק תקף את הנחשלים העייפים ולא ירא אלוקים. | אֲשֶׁר קָֽרְ/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ וַ/יְזַנֵּב בְּ/ךָ כָּל־הַ/נֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶי/ךָ וְ/אַתָּה עָיֵף וְ/יָגֵעַ וְ/לֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים׃ |
| 25:19 | וְ/הָיָה בְּ/הָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ ׀ לְ/ךָ מִ/כָּל־אֹיְבֶי/ךָ מִ/סָּבִיב בָּ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֽה־אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָה לְ/רִשְׁתָּ/הּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִ/תַּחַת הַ/שָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח׃ פ | מח״ה (תמחה) — מחיקה מוחלטת מהזיכרון. מצווה למחות את זכר עמלק כשה' יניח מכל האויבים. | וְ/הָיָה בְּ/הָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ ׀ לְ/ךָ מִ/כָּל־אֹיְבֶי/ךָ מִ/סָּבִיב בָּ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֽה־אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָה לְ/רִשְׁתָּ/הּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִ/תַּחַת הַ/שָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח׃ פ |
מפטיר דברים 25:17-25:19
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 25:17 | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְ/ךָ עֲמָלֵק בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ | זכ״ר (זכור) — ציווי זיכרון תמידי. מצווה לזכור את מעשה עמלק בצאת ישראל ממצרים. | זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְ/ךָ עֲמָלֵק בַּ/דֶּרֶךְ בְּ/צֵאתְ/כֶם מִ/מִּצְרָֽיִם׃ |
| 25:18 | אֲשֶׁר קָֽרְ/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ וַ/יְזַנֵּב בְּ/ךָ כָּל־הַ/נֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶי/ךָ וְ/אַתָּה עָיֵף וְ/יָגֵעַ וְ/לֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים׃ | זנ״ב (ויזנב) — התקפה מהעורף על החלשים. עמלק תקף את הנחשלים העייפים ולא ירא אלוקים. | אֲשֶׁר קָֽרְ/ךָ בַּ/דֶּרֶךְ וַ/יְזַנֵּב בְּ/ךָ כָּל־הַ/נֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶי/ךָ וְ/אַתָּה עָיֵף וְ/יָגֵעַ וְ/לֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים׃ |
| 25:19 | וְ/הָיָה בְּ/הָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ ׀ לְ/ךָ מִ/כָּל־אֹיְבֶי/ךָ מִ/סָּבִיב בָּ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֽה־אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָה לְ/רִשְׁתָּ/הּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִ/תַּחַת הַ/שָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח׃ פ | מח״ה (תמחה) — מחיקה מוחלטת מהזיכרון. מצווה למחות את זכר עמלק כשה' יניח מכל האויבים. | וְ/הָיָה בְּ/הָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶי/ךָ ׀ לְ/ךָ מִ/כָּל־אֹיְבֶי/ךָ מִ/סָּבִיב בָּ/אָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֽה־אֱלֹהֶי/ךָ נֹתֵן לְ/ךָ נַחֲלָה לְ/רִשְׁתָּ/הּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִ/תַּחַת הַ/שָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח׃ פ |
הפטרה ישעיהו נ״ד:א'-נ״ד:י'
| # | עברית | פירוש | עברית |
|---|---|---|---|
| 54:1 | רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְ/צַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּֽי־רַבִּים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָה מִ/בְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָֽה׃ | עקר״ה (עקרה) — חשוכת ילדים; רנ״ה (רני) — שירה, שמחה. קריאה לירושלים העקרה לשמוח כי בניה יהיו רבים. | רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְ/צַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּֽי־רַבִּים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָה מִ/בְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָֽה׃ |
| 54:2 | הַרְחִיבִי ׀ מְקוֹם אָהֳלֵ/ךְ וִ/ירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִ/ךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵֽיתָרַיִ/ךְ וִ/יתֵדֹתַיִ/ךְ חַזֵּֽקִי׃ | הרחיב״י (הרחיבי) — הגדלת מקום; יריע״ה — יריעת אוהל. הרחבת האוהל כסמל לגידול העתידי. | הַרְחִיבִי ׀ מְקוֹם אָהֳלֵ/ךְ וִ/ירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִ/ךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵֽיתָרַיִ/ךְ וִ/יתֵדֹתַיִ/ךְ חַזֵּֽקִי׃ |
| 54:3 | כִּי־יָמִין וּ/שְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְ/זַרְעֵ/ךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְ/עָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃ | פר״ץ (תפרוצי) — התפשטות לכל הכיוונים. הבטחה להתפשטות הזרע וישוב הערים החרבות. | כִּי־יָמִין וּ/שְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְ/זַרְעֵ/ךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְ/עָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃ |
| 54:4 | אַל־תִּֽירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְ/אַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִ/ךְ תִּשְׁכָּחִי וְ/חֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִ/ךְ לֹא תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ | בוש/כלמ״ה — בושה וכלימה, מוסרים. הבטחה שהבושה תישכח ולא תיזכר עוד. | אַל־תִּֽירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְ/אַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִ/ךְ תִּשְׁכָּחִי וְ/חֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִ/ךְ לֹא תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ |
| 54:5 | כִּי בֹעֲלַיִ/ךְ עֹשַׂיִ/ךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמ/וֹ וְ/גֹֽאֲלֵ/ךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָ/אָרֶץ יִקָּרֵֽא׃ | בע״ל (בעליך) — לשון נישואין, זיקה בין ה' לישראל. ה' הוא בעל ישראל ופודה אותם כאלוקי כל הארץ. | כִּי בֹעֲלַיִ/ךְ עֹשַׂיִ/ךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמ/וֹ וְ/גֹֽאֲלֵ/ךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָ/אָרֶץ יִקָּרֵֽא׃ |
| 54:6 | כִּֽי־כְ/אִשָּׁה עֲזוּבָה וַ/עֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָ/ךְ יְהוָה וְ/אֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָֽיִ/ךְ׃ | עזוב״ה (עזובה) — נטישה; נעורי״ם — נעורים. משל לאישה עזובה שה' קורא לה לחזור. | כִּֽי־כְ/אִשָּׁה עֲזוּבָה וַ/עֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָ/ךְ יְהוָה וְ/אֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָֽיִ/ךְ׃ |
| 54:7 | בְּ/רֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּי/ךְ וּ/בְ/רַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵֽ/ךְ׃ | רג״ע קטן — זמן קצר; קבצ״ה (אקבצך) — איסוף מחדש. הנטישה זמנית; הקיבוץ מחדש יגיע ברחמים גדולים. | בְּ/רֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּי/ךְ וּ/בְ/רַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵֽ/ךְ׃ |
| 54:8 | בְּ/שֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַ/י רֶגַע מִמֵּ/ךְ וּ/בְ/חֶסֶד עוֹלָם רִֽחַמְתִּי/ךְ אָמַר גֹּאֲלֵ/ךְ יְהוָֽה׃ ס | שצ״ף קצף — התפרצות זעם חולפת; חס״ד עולם — חסד נצחי. כעס רגעי מול חסד נצחי שיגבר. | בְּ/שֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַ/י רֶגַע מִמֵּ/ךְ וּ/בְ/חֶסֶד עוֹלָם רִֽחַמְתִּי/ךְ אָמַר גֹּאֲלֵ/ךְ יְהוָֽה׃ ס |
| 54:9 | כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִ/י אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵ/עֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָ/אָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִ/קְּצֹף עָלַיִ/ךְ וּ/מִ/גְּעָר־בָּֽ/ךְ׃ | מ״י נח — מי המבול כסמל לשבועה קבועה. כשם שנשבע לא להביא מבול, כך נשבע שלא יכעס עוד. | כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִ/י אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵ/עֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָ/אָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִ/קְּצֹף עָלַיִ/ךְ וּ/מִ/גְּעָר־בָּֽ/ךְ׃ |
| 54:10 | כִּי הֶֽ/הָרִים יָמוּשׁוּ וְ/הַ/גְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְ/חַסְדִּ/י מֵ/אִתֵּ/ךְ לֹֽא־יָמוּשׁ וּ/בְרִית שְׁלוֹמִ/י לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵ/ךְ יְהוָֽה׃ ס | הר״ים וגבע״ות — יציבות איתנה; ברי״ת שלום — ברית קבועה. גם אם ההרים יזוזו, חסד ה' וברית השלום לא יזוזו. | כִּי הֶֽ/הָרִים יָמוּשׁוּ וְ/הַ/גְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְ/חַסְדִּ/י מֵ/אִתֵּ/ךְ לֹֽא־יָמוּשׁ וּ/בְרִית שְׁלוֹמִ/י לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵ/ךְ יְהוָֽה׃ ס |