עליות דברים שופטים בעברית - דברים טז:יח-כא:ט
תוכן העליות
פרשה ראשונה דברים 16:18-17:13
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 16:18 | שֹׁפְטִים — שורש שפ״ט, לשון דיינות; שֹׁטְרִים — בעלי תפקיד אכיפה ומינהל. | תמנה לך דיינים ופקידי אכיפה בכל עריך, למען ישפטו את העם משפט צדק. |
| 16:19 | לֹא־תַטֶּה — שורש נט״ה, הטיה מן היושר; שֹׁחַד — תשלום המעוור את הראייה השיפוטית. | אל תסלף את הדין, אל תישא פנים ואל תיקח שוחד, כי השוחד מעוור עיני חכמים ומעקם דברי צדיקים. |
| 16:20 | צֶדֶק צֶדֶק — כפילות המדגישה חובה מוחלטת; תִּרְדֹּף — לשון מרדף מתמיד. | רדוף אחר הצדק בלבד, למען תחיה ותירש את הארץ. |
| 16:21 | אֲשֵׁרָה — עץ פולחן אלילי; אֵצֶל מִזְבַּח — סמיכות אסורה בין קודש לחול. | אל תיטע כל עץ פולחני ליד מזבח ה'. |
| 16:22 | מַצֵּבָה — אבן פולחן זקופה, אסורה גם כשמיועדת לה'. | אל תקים לך מצבת אבן, דבר השנוא על ה'. |
| 17:1 | מוּם — פגם גופני הפוסל קרבן. | אל תקריב בהמה בעלת מום, כי תועבה היא. |
| 17:2 | עֹבֵר בְּרִית — לשון חציית גבול ההתחייבות. | אם ימצא איש או אישה עובר עבודה זרה ומפר את הברית, |
| 17:3 | צְבָא הַשָּׁמַיִם — כוכבים ומזלות שהפכו לאובייקט פולחן. | והלך ועבד אלהים אחרים, לשמש, לירח או לצבא השמים, דבר שלא ציוויתי. |
| 17:4 | דָּרַשְׁתָּ הֵיטֵב — חובת חקירה יסודית לפני הרשעה. | ואם נודע לך הדבר ושמעת, חקור היטב אם אמת הדבר. |
| 17:5 | סְקִילָה — עונש מוות באבנים לעדות ציבורית. | הוצא את העובר על כך אל השער וסקול אותו באבנים. |
| 17:6 | עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים — דרישת ריבוי עדים למניעת טעות שיפוטית. | על פי שני עדים או שלושה יומת החייב מיתה; לא יומת על פי עד אחד. |
| 17:7 | יַד הָעֵדִים — חובת השתתפות העדים בביצוע גזר הדין. | יד העדים תהיה בו ראשונה להמיתו, ואחר כך יד כל העם. |
| 17:8 | יִפָּלֵא — לשון קושי שיפוטי החורג מסמכות מקומית. | אם יקשה עליך דבר משפט, קום ועלה אל המקום אשר יבחר ה'. |
| 17:9 | הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם — הסמכות השיפוטית העליונה. | ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר בימים ההם, ושאלת, ויגידו לך את דבר המשפט. |
| 17:10 | עַל־פִּי הַדָּבָר — חובת ציות מוחלט להוראת בית הדין העליון. | ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך משם. |
| 17:11 | יָמִין וּשְׂמֹאל — ביטוי לאיסור סטייה מוחלטת מפסיקת בית הדין. | על פי התורה אשר יורוך תעשה; לא תסור מן הדבר ימין ושמאל. |
| 17:12 | זָדוֹן — פעולה מכוונת נגד סמכות שיפוטית מוסמכת. | האיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם, ומת האיש ההוא. |
| 17:13 | יִרְאָה צִבּוּרִית — אפקט ההרתעה החברתית של הענישה. | וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. |
פרשה שנייה דברים 17:14-17:20
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 17:14 | אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ — יוזמה עממית להקמת מלוכה. | כאשר תבוא אל הארץ ותאמר אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. |
| 17:15 | אֲשֶׁר יִבְחַר ה' — תנאי אלוהי מכריע בבחירת המלך. | שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'; מקרב אחיך, לא איש נכרי. |
| 17:16 | לֹא יַרְבֶּה סוּסִים — איסור צבירת כוח צבאי-מדיני מוגזם. | רק לא ירבה לו סוסים, ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. |
| 17:17 | לֹא יַרְבֶּה נָשִׁים — איסור המכוון נגד סטיית הלב מדרך ה'. | ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו; כסף וזהב לא ירבה לו מאד. |
| 17:18 | מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה — חובת כתיבה אישית של ספר תורה למלך. | בשבתו על כסא ממלכתו יכתוב לו את משנה התורה הזאת על ספר. |
| 17:19 | וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו — לימוד תורה מתמיד כתנאי למלכות ראויה. | והייתה עמו וקרא בה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה'. |
| 17:20 | בִּלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ — איסור התנשאות מלכותית. | לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, למען יאריך ימים על ממלכתו. |
פרשה שלישית דברים 18:1-18:5
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 18:1 | לֹא־יִהְיֶה חֵלֶק וְנַחֲלָה — שבט לוי מופרש מנחלת קרקע. | לכהנים הלויים, כל שבט לוי, לא יהיה חלק ונחלה עם ישראל; מאשי ה' ונחלתו יאכלון. |
| 18:2 | ה' הוּא נַחֲלָתוֹ — ייעוד רוחני במקום נחלת אדמה. | ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו; ה' הוא נחלתו כאשר דיבר לו. |
| 18:3 | מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים — זכויות המתנות הכהוניות מבעלי הקרבן. | וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם: הזרוע והלחיים והקבה. |
| 18:4 | רֵאשִׁית — ביכורי היבול והצמר כמתנת כהונה. | ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו. |
| 18:5 | כִּי בוֹ בָּחַר — בחירה אלוהית ייעודית לשבט לוי לעבודת הקודש. | כי בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים. |
פרשה רביעית דברים 18:6-18:13
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 18:6 | בְּכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ — זכות הלוי לעלות לשירות מכל מקום מגוריו. | וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל ובא בכל אוות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. |
| 18:7 | וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' — שירות אחיד לכל הלויים בבית המקדש. | ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלויים העומדים שם לפני ה'. |
| 18:8 | חֵלֶק כְּחֵלֶק — שוויון תנאי שירות בין הלויים. | חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות. |
| 18:9 | תּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם — איסור חיקוי מנהגי עבודה זרה. | לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. |
| 18:10 | מַעֲבִיר בָּאֵשׁ — קרבן מולך, נוהג אלילי חמור. | לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. |
| 18:11 | חֹבֵר חָבֶר — עיסוק בכישוף ולחשים. | וחובר חבר, ושואל אוב וידעני, ודורש אל המתים. |
| 18:12 | תּוֹעֲבַת ה' — הגדרה חדה של איסור עיסוק בכישוף. | כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך. |
| 18:13 | תָּמִים תִּהְיֶה — שלמות מוסרית ואמונית, ניגוד לפרקטיקות הכישוף. | תמים תהיה עם ה' אלהיך. |
פרשה חמישית דברים 18:14-19:13
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 18:14 | הַגּוֹיִם... יִשְׁמָעוּ — ניגוד בין אמונת הגויים לדרך ישראל. | הגויים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו; ואתה לא כן נתן לך ה'. |
| 18:15 | נָבִיא מִקִּרְבְּךָ — הבטחת המשכיות הנבואה בישראל תחת עבודה זרה. | נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך; אליו תשמעון. |
| 18:16 | כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ — מקור בקשת העם לנביא מתווך בחורב. | ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב ביום הקהל, לאמור: לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלהי. |
| 18:17 | הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ — הסכמה אלוהית לבקשת העם. | ויאמר ה' אלי: היטיבו אשר דיברו. |
| 18:18 | נָבִיא אָקִים לָהֶם — ייעוד מוסד הנבואה כתחליף חוקי לגילוי ישיר. | נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו. |
| 18:19 | אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ — אחריות אישית על אי-ציות לדברי הנביא. | האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעמו. |
| 18:20 | אֲשֶׁר יָזִיד — נבואת שקר יזומה כעברה חמורה. | אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציוויתיו, ומת הנביא ההוא. |
| 18:21 | אֵיכָה נֵדַע — אמת המבחן לזיהוי נבואת שקר. | וכי תאמר בלבבך: איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'? |
| 18:22 | וְלֹא יָבֹא — קריטריון ההגשמה כמבחן אמינות נבואית. | אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה'; בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. |
| 19:1 | כִּי־יַכְרִית — הבטחת הכרתת עמי כנען כתנאי לכיבוש הארץ. | כי יכרית ה' אלהיך את הגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם. |
| 19:2 | שָׁלֹשׁ עָרִים — הפרשת ערי מקלט כמנגנון הגנה משפטי. | שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך. |
| 19:3 | תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ — חובת נגישות פיזית לערי המקלט. | תכין לך הדרך ושילשת את גבול ארצך, והיה לנוס שמה כל רוצח. |
| 19:4 | בְּלִי־דַעַת — הגדרת הרג בשגגה כתנאי לזכות מקלט. | וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי: אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. |
| 19:5 | וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל — דוגמה קלאסית של הריגה בשגגה גמורה. | ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת, הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי. |
| 19:6 | פֶּן־יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם — הגנה מפני נקמת דם לא מוצדקת. | פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש. |
| 19:7 | עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוֶּךָ — חובת הפרשת ערי המקלט כמצוה ישירה. | על כן אנוכי מצווך לאמור: שלוש ערים תבדיל לך. |
| 19:8 | וְאִם־יַרְחִיב ה' — תוספת ערי מקלט מותנית בהתרחבות טריטוריאלית עתידית. | ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך. |
| 19:9 | וְיָסַפְתָּ — חובת התאמת מספר ערי המקלט לגודל הארץ. | כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה, ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה. |
| 19:10 | דָּם נָקִי — מניעת חטא שפיכות דמים לאומי. | ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך והיה עליך דמים. |
| 19:11 | וְאָרַב לוֹ — הבחנה חדה בין רצח בזדון לרצח בשגגה. | וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל. |
| 19:12 | גֹּאֵל הַדָּם — מסירת הרוצח המזיד לביצוע דין. | ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת. |
| 19:13 | לֹא־תָחוֹס עֵינֶךָ — איסור רחמנות במקרה רצח מכוון. | לא תחוס עינך עליו, ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך. |
פרשה שישית דברים 19:14-20:9
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 19:14 | לֹא תַסִּיג גְּבוּל — איסור הזזת גבול קרקע כגזל סמוי. | לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל בארץ. |
| 19:15 | לֹא־יָקוּם עֵד אֶחָד — עיקרון ריבוי עדים ככלל יסוד בדין. | לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטא; על פי שני עדים או שלושה עדים יקום דבר. |
| 19:16 | עֵד־חָמָס — עדות שקר כתופעה משפטית מסוכנת. | כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה. |
| 19:17 | וְעָמְדוּ שְׁנֵי־הָאֲנָשִׁים — עימות משפטי ישיר בפני הדיינים. | ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', לפני הכהנים והשופטים. |
| 19:18 | וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב — חובת חקירה יסודית לחשיפת עדות שקר. | ודרשו השופטים היטב; והנה עד שקר העד, שקר ענה באחיו. |
| 19:19 | כַּאֲשֶׁר זָמַם — עיקרון מידה כנגד מידה בענישת עד השקר. | ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, ובערת הרע מקרבך. |
| 19:20 | וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ — תפקיד ההרתעה הציבורית בענישה. | והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך. |
| 19:21 | עַיִן בְּעַיִן — עיקרון מידתיות הפיצוי/הענישה. | ולא תחוס עינך: נפש בנפש, עין בעין, שן בשן, יד ביד, רגל ברגל. |
| 20:1 | כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה — הבטחת נוכחות אלוהית בקרב. | כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך. |
| 20:2 | וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן — תפקיד כהן משוח מלחמה בעידוד הצבא. | והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודיבר אל העם. |
| 20:3 | אַל־יֵרַךְ לְבַבְכֶם — קריאה נגד פחד קרב. | שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם; אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. |
| 20:4 | הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם — יסוד האמונה שה' נלחם עם ישראל. | כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. |
| 20:5 | מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה — פטור ממלחמה למי שלא חנך את ביתו. | ודברו השוטרים אל העם לאמור: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו. |
| 20:6 | נָטַע כֶּרֶם — פטור נוסף למי שנטע כרם ולא אכל מפריו. | ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, ילך וישוב לביתו. |
| 20:7 | אֵרַשׂ אִשָּׁה — פטור למי שאירס אישה וטרם נשא. | ומי האיש אשר אירש אישה ולא לקחה, ילך וישוב לביתו. |
| 20:8 | הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב — פטור ממלחמה למי שחושש שיפחיד אחרים. | ויספו השוטרים לדבר אל העם: מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. |
| 20:9 | שָׂרֵי צְבָאוֹת — מינוי מפקדים בראש העם לקראת הקרב. | והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם. |
פרשה שביעית דברים 20:10-21:6
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 20:10 | וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם — חובת הצעת שלום לפני מצור. | כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום. |
| 20:11 | וְהָיָה כָּל־הָעָם — מעמד תושבי עיר שקיבלה שלום כמס. | והיה אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. |
| 20:12 | וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה — הליך המצור כשאין שלום. | ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, וצרת עליה. |
| 20:13 | וְהִכִּיתָ אֶת־כָּל־זְכוּרָהּ — דין הכרעה צבאית לאחר כיבוש. | ונתנה ה' אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב. |
| 20:14 | רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף — הבחנה בין לוחמים לאזרחים לא-לוחמים. | רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך. |
| 20:15 | עָרִים הָרְחֹקוֹת — כלל שונה לערים מחוץ לארץ כנען. | כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד אשר לא מערי הגויים האלה הנה. |
| 20:16 | לֹא תְחַיֶּה כָּל־נְשָׁמָה — דין חמור מיוחד לעמי כנען בלבד. | רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה. |
| 20:17 | כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם — צו החרמה מוחלט של שבעת העממים. | כי החרם תחרימם: החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי כאשר צוך ה' אלהיך. |
| 20:18 | לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ — הנמקת ההחרמה כמניעת השפעה דתית שלילית. | למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם. |
| 20:19 | לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ — איסור השחתת עצי פרי במצור, עקרון בל תשחית. | כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. |
| 20:20 | עֵץ מַאֲכָל — הבחנה בין עצי פרי לעצים אחרים בכללי המצור. | רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת. |
| 21:1 | כִּי־יִמָּצֵא חָלָל — מקרה רצח בלתי פתור הדורש טקס כפרה קהילתי. | כי ימצא חלל באדמה נופל בשדה, לא נודע מי הכהו. |
| 21:2 | וּמָדְדוּ אֶל־הֶעָרִים — קביעת אחריות קהילתית לפי מרחק מהחלל. | ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. |
| 21:3 | עֶגְלַת בָּקָר — בחירת עגלה שלא עבדה, סמל טוהר טקסי. | והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה. |
| 21:4 | וְעָרְפוּ־שָׁם — טקס עריפת עגלה בנחל איתן. | והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן, וערפו שם את העגלה בנחל. |
| 21:5 | וְעַל־פִּיהֶם יִהְיֶה — סמכות כהונת בני לוי בהכרעת ריב. | ונגשו הכהנים בני לוי, כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה', ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. |
| 21:6 | יִרְחֲצוּ אֶת־יְדֵיהֶם — טקס רחיצת ידיים כהצהרת ניקיון מדם. | וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. |
מפטיר דברים 21:7-21:9
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 21:7 | יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ — הצהרת חפות פורמלית של זקני העיר. | וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. |
| 21:8 | כַּפֵּר לְעַמְּךָ — תפילת כפרה קולקטיבית על דם נקי שלא נפתר. | כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, ונכפר להם הדם. |
| 21:9 | וְאַתָּה תְּבַעֵר — סיכום עקרון ביעור דם נקי כתנאי לישרות בעיני ה'. | ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעיני ה'. |
הפטרה ישעיהו 51:12-52:12
| # | שורש ולקסיקון | פשט |
|---|---|---|
| 51:12 | אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא — כפילות המדגישה נחמה אלוהית בלעדית. | אני, אני הוא המנחם אתכם; מי את שתיראי מאנוש שימות? |
| 51:13 | וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֵׂךְ — האשמת ישראל בשכחת מקור הבטחון האמיתי. | ותשכחי את ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ, ותפחדי תמיד מפני חמת המציק. |
| 51:14 | מִהַר צֹעֶה — הבטחת שחרור מהיר מהגלות. | מהר יישלח האסור, ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. |
| 51:15 | רֹגַע הַיָּם — כינוי אלוהי הדגשת שליטת ה' על הטבע. | ואנוכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו, ה' צבאות שמו. |
| 51:16 | וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ — ייעוד נבואי-לאומי של ישראל. | ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמור לציון עמי אתה. |
| 51:17 | כּוֹס חֲמָתוֹ — דימוי הפורענות ככוס שתייה מרה. | התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו. |
| 51:18 | אֵין־מְנַהֵל — תיאור בדידות ירושלים בעת החורבן. | אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה. |
| 51:19 | שְׁתַּיִם הֵנָּה — זיווג פורענויות כפולות שפקדו את ירושלים. | שתיים הנה קוראותייך: השוד והשבר והרעב והחרב. |
| 51:20 | כְּתוֹא מִכְמָר — דימוי בניה הנופלים כחיה בלכודה ברשת. | בנייך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר. |
| 51:21 | שְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן — שכרות מטפורית מפגעי הפורענות ולא מיין. | לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין. |
| 51:22 | הִנֵּה לָקַחְתִּי — הבטחת סילוק כוס הפורענות מישראל. | כה אמר אדונייך ה' ואלהייך יריב עמו: הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה. |
| 51:23 | שֶׁכְמֵךְ כָּאָרֶץ — תיאור השפלת ציון בידי מעניה. | ושמתיה ביד מוגייך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך. |
| 52:1 | עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ — קריאת התעוררות והתחדשות לציון. | עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש. |
| 52:2 | הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר — קריאה לקימה מכבוד שפל לכבוד מלכות. | התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, התפתחי מוסרי צווארך שביה בת ציון. |
| 52:3 | חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם — הבטחת גאולה חינם, ללא תמורה כספית. | כי כה אמר ה': חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו. |
| 52:4 | מִצְרַיִם יָרַד־עַמִּי — סקירת היסטוריה של שעבוד ללא סיבה מוצדקת. | כי כה אמר אדני ה': מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם, ואשור באפס עשקו. |
| 52:5 | מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ — תיאור חילול השם המתמשך בגלות. | ועתה מה לי פה נאום ה', כי לוקח עמי חינם, מושליו יהילילו ותמיד כל היום שמי מנואץ. |
| 52:6 | אָנֹכִי הוּא הַמְדַבֵּר — הבטחת הכרה עתידית בזהות האלוהית. | לכן ידע עמי שמי, לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני. |
| 52:7 | רַגְלֵי מְבַשֵּׂר — דימוי המבשר הרץ בהרים כסמל לגאולה קרבה. | מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלהייך. |
| 52:8 | קוֹל צֹפַיִךְ — תמונת השומרים הרואים בעיניהם את שיבת ה'. | קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. |
| 52:9 | פִּצְחוּ רַנְּנוּ — קריאה לשמחה קולקטיבית על גאולת ירושלים. | פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים, כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים. |
| 52:10 | חָשַׂף ה' אֶת־זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ — התגלות אלוהית פומבית לעיני כל העמים. | חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. |
| 52:11 | סוּרוּ סוּרוּ — קריאה לטהרה טקסית ביציאה מהגלות. | סורו סורו צאו משם טמא אל תיגעו, צאו מתוכה היברו נושאי כלי ה'. |
| 52:12 | לֹא בְחִפָּזוֹן — הבטחת יציאה מסודרת, בניגוד ליציאת מצרים הנחפזת. | כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. |